צופית

בן דבורה ושלמה גליקמן

איש אשכולות, רב פעלים, משכיל, עובד אדמה, איש משפחה וקהילה.נולד בתל אביב בארץ ישראל להורים חלוצים: אב שעלה ממצרים ואם שעלתה מליטא.

בבית הספר היסודי למד בתל אביב, ואת הלימודים התיכוניים סיים בקיבוץ שובל,  תוך שילוב עם עבודה חקלאית ופעילות בתנועת הנוער השומר הצעיר.לימודים אקדמאיים השלים בגיל מבוגר בהיסטוריה של ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית.

בצבא שירת בצנחנים, נטל חלק בפעילויות מבצעיות רבות ואף צנח צניחה מבצעית בסיני במבצע קדש 1956,שם נפצע במהלך הקרבות. את רעייתו מרים הכיר בטיול שלאחר הצבא באירופה בעת היותה סטודנטית בשבדיה, שם הם נישאו ושם גם נולד בנם הבכור. בשנת 1965 חזרו ארצה בנסיבות טרגיות מיד לאחר שאחיו חגי, טייס בחיל האוויר, נפל בעת מילוי תפקידו.על שמו נקרא בנם,חגי-מיכּאל.

תל-אביב, ירושלים, רמת-גן וארה''ב היו תחנות בחייהם המשותפים לפני המעבר למושב צופית בשנת 1974, שם עשו את ביתם. עסקו בחקלאות, טיפחו את המשק ובנו בית למשפחתם. בצופית גידלו שתי בנות: שרון וקרן, ושלושה בנים: חגי-מיכּאל, אורן ודניאל, וכן ארבעה עשר נכדים. אורן ומשפחתו ממשיכים לגור בצופית.

בנוסף לחקלאות, במשך השנים אברי שלח ידו גם בעבודת קהילה, עיתונאות, עסקים, הוראה וחינוך ולבסוף עבד שנים ארוכות כמורה דרך בחו''ל.
אברי הרבה לקרוא ורוחב ואופק ידיעותיו היו מרשימים. את אהבתו להשכלה ולידע הוא העביר לילדיו.

הוא הלך לעולמו בערב שמחת תורה תשע''ו בביתו שבצופית מוקף בכל ילדיוונכדיו.

יהי זכרו ברוך.