צופית

בן גולדה ושמעון
נולד בצרנו'ביץ-רומניה. התנדב לצבא האוסטרי-הונגרי שם סבל מיחס משפיל ומשנאה ליהודים, לאחר שניצל בנס מקרב קשה החליט שזה לא מקומו, ויעלה לארץ-ישראל לחיות בין יהודים. אבא מחליף את שמו ועם שם חדש בלווייס (כחול לבן) מגיע לארץ.
בארץ הנכספת, עובר את המסלול החלוצי- עבודה בייבוש ביצות בחדרה, מחלת הקדחת הנוראה, עבודה בפרדסי פתח-תקווה, ומשם לתל-אביב עם עגלה ושני סוסים בהובלת זיפזיף וחול לבנייה. בין לבין מכיר חלוצה נלהבת לאה חיימוביץ לימים אשתו. יחד החלו לחסוך כדי לרכוש פיסת קרקע משלהם. עם הבת הבכורה עברו לכפר-סבא שם קנו מגרש ובית, סוף סוף התגשם חלומם. ביום עבד אבא קשה בפרדסי הסביבה ובערב לאור פנס נפט זרע, שתל וטיפח את ''חלקת האלוהים'' הקטנה שלו. אבא היה מוכר כאדם ישר חרוץ ומסור.
כששמע על גרעין ההתיישבות, התעקש ולא נח עד שבאה למגרשו וועדה בראשות מוביל הרעיון אברהם הרצפלד, כשראה הרצפלד את הבחור העקשן וחלקתו המוריקה אמר להם '' אם אותו לא תקבלו את מי כן ??''. וכך עם אשתו ושלושת ילדיו זוכה המשפחה להיות בין המייסדים ובספטמבר 1933 נכנסים לביתם בצופית, כשלמחרת מלווה את אשתו ללדת בתל- אביב ונולדה בת ואחות במשפחה.
אבא בעזרת אימא מפתחים את המשק בעלי-חיים, פרדס, ירקות ושדרת עצי גויאבה, כשמזרעי הפירות הקים אבא משתלה וחילק לכל דורש שתילים וזכה לתואר ''מלך הגויאבות''.
ואבא מאושר הילדים גדלים , המשפחה מתרחבת. הבת הבכורה נישאת ותוקעת יתד בצופית וחתנו של אבא נהג במשאית המושב. בנו מנשקה ז''ל ממשיך את דרכו של אבא ומקבל לידיו את המשק. אהובה וזהבה נישאו ועזבו את הקן, נולדו נכדים ונינים.
השנים חלפו והפרידה הגיעה, פרידה מאדם יקר, צנוע, מסתפק במועט, שמח בחלקו, יישר דרך, מושיט יד לכל נצרך ובעל חזון, אשר הנחיל לנו ערכים נפלאים של ''להיות אדם'' ולאהוב את האדמה.
היה ברוך- נזכור אותך תמיד.
הבת סימה כהן