צופית

1900 – 1971

בן יחזקאל ולאה
פרליס היה צופית, וצופית היתה פרליס. כך חשתי אני – בתו. אבל נדמה לי שכך חשו אז רבים שחיו ופעלו במושב וסביב לו. פרליס היה מזכיר המושב מיום עלייתו ארצה בשנת 1935 ועד יומו האחרון, ב-30 בדצמבר 1971. רק לאחר שהשלים את ניהול חשבונות החודש במזכירות – הניח לעצמו, ונפטר מן העולם.
ירחמיאל פרליס נולד בהיידושישוק, עיירה סמוכה לוילנה , בדצמבר 1900. הוא היה בן בכור במשפחה ובה חמישה בנים ובת. מלחמת העולם הראשונה שיבשה את רצף לימודיו וניתקה אותו ממשפחתו. בן חמש-עשרה נדרש לצאת לעבודות בשירות הצבא הגרמני. הזיקה לארץ ישראל ולציונות איפיינה אותו ככל שאר אחיו. הוא עלה ארצה לאחר שנשא אשה. הם קבעו את מושבם בכפר-סבא, שם היא עבדה כרופאה. פרליס נקלט בעבודה כמזכיר מושב צופית. ילדים לא נולדו להם והנישואין לא עלו יפה.
בשנות השלושים עלו ארצה רוב אחיו של ירחמיאל, אך אמו לאה ואחיו הירש ובני משפחתו, שנשארו מאחור, נרצחו בידי הנאצים באוקטובר 1942.
כשנה קודם להקמת המדינה נישא ירחמיאל בשנית לחיה דניאל, בנה בית בלב מושב צופית, ונולדה להם בת – לאה.
בעשרים שנות חייו האחרונות סבל פרליס ממחלת לב שפגעה בפעילותו. אף-על-פי-כן עבד את צופית במסירות ובתחושת שליחות. נאמנותו והזדהותו עם המושב ועם ערכיו מילאו את חייו, ואף בבית חשתי, שצופית היא מרכז החיים, היא והבית – חד הם.
ועוד אהבה גדולה, מוצנעת ורגישה היתה בו – למוזיקה לספרות ולשירה. רק ברגעים נדירים היא נחשפה לעין, אך היא חדרה בי ומלווה אותי גם היום.
אבא היה אדם עדין ומופנם, ועם זאת, יושר המידות המוחלט, נועם ההליכות, הצניעות והכבוד שבו נהג כלפי כל אדם – הביאו את כל סובביו לרחוש לו כבוד, חיבה והערכה.
לאה פרליס קראוס