צופית

1914 - 1975

בת אברהם ובלומה אסנפלד
אימי, מרים, נולדה בשנת 1914. אביה נהרג במלחמת העולם הראשונה ואמה גידלה לבדה את ששת ילדיה שאימי הייתה הצעירה ביניהם. בצעירותה עבדה כמזכירה אצל עורך-דין.
בשנת 1939 נישאה לנתן. זמן קצר אחרי נישואיהם גויס נתן לצבא הרוסי שם שרת כשנתיים עד שהצליח לברוח ולחזור לרומניה. הוא חיפש אותה עד שבאחד הימים, באופן מקרי למדי, פגש את אימי והם התאחדו מחדש. בשנת 1941 העבירו הגרמנים את המשפחה למחנה מעצר טרנסניסטריה שם שהו ארבע שנים.
כל אותה עת התעניינו בעליה לארץ ואכן, בשנת 1948 עלו על האנייה ''מדינת היהודים'' בדרכם לארץ , אלא שלרוע מזלם חיכו להם ספינות אנגליות ביציאה ממיצרי הדרדנלים וליוו אותם למחנה המעצר בקפריסין. הורי שהו כשנתיים במחנה המעצר ושם נולדתי אני, ציפי. עם מעט הציוד שהיה להורי התנאים לגידול תינוקות היו קשים למדי.
בפברואר 1949 עלתה המשפחה ארצה ושהתה בבית עולים ''נווה חיים'' בחדרה שם היה בית תינוקות בו היו נשים בהריון ויולדות טריות.
לאחר חודשים אחדים עברה המשפחה למושב צופית. בתחילה גרו בצריף ואחר כך עברו לבית קבע בן שני חדרים ללא מקלחת וללא חשמל. הם טיפחו משק חי עם עיזים ופרות ואף גידלו מספוא לבהמות וירקות, בעיקר לצרכים ביתיים. אימי הייתה שותפה לעבודה במשק, עזרה והתמחתה בחליבת פרות ובנוסף עבדה גם בצרכניה במושב.
לאחר מותו הפתאומי של אבי בשנת 1968, אימי לא התאוששה מהכאב. היא המשיכה לתפקד, אך לא באותה חיוניות כמו בתקופה המשותפת. היא זכתה להשיא אותי ואף להנות כשנתיים מהנכד הבכור, נתי.
אמא היתה צנועה, אהובה ואוהבת, מכניסת אורחים (קרובים ורחוקים), מסורה לביתה ולמשפחתה .
יהי זכרה ברוך.
בתה ציפי