צופית

1905 – 1978
חיה הלמן
בת יעקב וחנה טשמובסקי
אמא נולדה בווסילישוק פולין, בת למשפחת טשמובסקי ובה 11 ילדים. היא התייתמה מאמה בגיל צעיר. את מרבית שנותיה בלתה בבית דודתה בעיר, שם למדה בשעה שאביה ניהל חוות פריץ בכפר.
אמא עלתה כחלוצה בגיל 18 . היא החלה לעבוד בבית היתומים ''בית דיסקין'' בירושלים. היא הצטרפה ל''גרעין'' מיישבי צופית לאחר שהכירה את אבי ישראל.
אמא אבדה את כל משפחתה בשואה . ''משפחתה'', כמו של חלוצים רבים אחרים, היו בני העיר והחברים שהתקבצו לאט לאט לחבורה מגובשת ששומרת קשרים לאורך שנים.
אמא אוהבת את ריח האדמה עוד מן הגולה. כך, עבודת האדמה וההתישבות בצופית היו עבורה לא רק אידאל אלא מימוש שאיפה.
אמא, האישה החזקה בבית מתמודדת עם קשיי היום יום גם כאשר אבא לא בבית בשל תפקידיו השונים ואחי הבכור חנן בפלמ''ח. וככל שהרבתה אמא לדאוג כך הרבתה בעשיה. במשך השנים, משנה המשק את פניו. מיחידת פרדס של 7 דונם ומשק חי ליד הבית מתרחבת היחידה על חשבון הרכוש הנטוש עד ל 30 דונם ליחידה.
כפי שידעה אמא לעבוד בגדול, כך גם אהבה לבלות. כאשר האמצעים היו מוגבלים, הסתפקה באירוח, משחק עם ילדיה, פיטפוטים עם השכנים וערבי משחק ה''רמי''. כאשר התבססה המשפחה יצאו הורי באדיקות לתאטרון, לבית הבראה, לטיולים ואף לחו''ל.
יותר מכל ידעה אימי לצחוק ולהצחיק. חוש ההומור שלה וצחוקה המתגלגל שמרו על אוירה נינוחה ונעימה בבית והפכו אותו לבית חם ומסביר פנים. הכנסת האורחים שלה הייתה ידועה- הבישול האותנטי, פולני משהו, טעים ומעורר געגועים אצל ילדיה ונכדיה וכן מעשי האפייה שלה עליהם לא ויתרה גם בתקופת הפתיליות.
אמא הייתה החצי התואם והמשלים של אבא האידאליסט והתמים משהו. עבורנו הילדים היוותה אמא מודל לרגישות ותבונה. אמא ידעה לקרוא את צרכי הזולת ולספקם מבלי לעורר תשומת לב מיותרת ומבלי להשאיר את הזולת עם הצורך להודות לה. אמא הייתה מופת לאיש עשייה ועם זאת רומנטיקן בנשמתה.
כתבה: יהודית קינאר – הלמן (הבת הצעירה.)