1905 - 1969

בן עטל ויצחק
חנוך סורוקה נולד ב1905- בעיר לונה ברוסיה הלבנה. כשמלאו לו שנתיים עברה משפחתו לעיר וולקוביסק. הוא קנה את השכלתו בבקרים בתיכון כללי ואחה''צ בביה''ס העברי ''תרבות''.
ב1919- הצטרף חנוך לתנועת ''החלוץ'' ועד מהרה היה לראש תנועת החלוץ בעירו.
בערב פסח 1925 עלה לארץ עם אמו ואחיו הצעיר אליהו. תחילה גרו במרחביה ומשם עברו לעפולה. בערבים נסע חנוך לקורסים בטכניון להשתלם באינסטלציה, ופרנס את משפחתו בהנחת צנורות המים בעמק. בעפולה נישאו חנוך וצ'רנה לבית ויגודסקי ב1931-. הם הצטרפו לארגון חקלאי א', ובשנת 1933 עלו עם ראשוני המייסדים והמתיישבים למושב צופית. חנוך היה כל השנים פעיל ב''פועל הצעיר''. לימים כשהוקמה מפלגת מפא''י נמנה עם נאמניה ופעיליה והיה חבר בכל מוסדות המפלגה כל שנותיו.
בשנת 1939 ערב מלה''ע ה-II היה ציר בקונגרס הציוני – בג'נבה. ומאז היה ציר בכל הקונגרסים הציוניים. מפעל חייו היה המוסד החינוכי: ''בית-ברל''. בשנת 1945 נקרא להקימו ועמד בראשו עד יום פטירתו. גולת הכותרת אליה שאף היה הקמה וייסוד אוניברסיטה – אך לא זכה להקימה.
בקום המדינה מילא חנוך תפקיד מרכזי בתנועת המושבים בקליטת העולים, וביוזמתו הוקמה ההרחבה גם במושב צופית. בתקופה זאת עמד המושב בצל פלוג שהעכיר את האוירה ובזכותו של סורוקה נמנע הפלוג במושב. סורוקה נקרא בשנת 1957 ע''י דוד בן-גוריון לבצע ומשימה חלוצית נוספת והיא להקים את מדרשת שדה-בוקר בנגב, ואכן המדרשה קמה לתפארת.
בצופית סורוקה היה לא רק חבר אלא ''מוסד''. כל מי שנזקק לעזרה עצה או סיוע, לכולם היתה כתובת אחת: חנוך סורוקה. כתובת שמעולם לא הכזיבה ולא השיבה פני איש ריקם. תודות לפעילותו נוספו לצופית שטחי אדמות, נסללו הכבישים הראשונים, נבנתה המרפאה ועוד.
אפיינה את סורוקה ראייה לטווח ארוך, שלוב של חזון עם עשייה.
חנוך התברך בסגולה יקרה של צניעות בשלוב חכמה וחוש הומור. היה אדם רב פעלים יוזם ובונה. איש משפחה חם ומסור למופת.
נגדע מאתנו בטרם עת בי''ד טבת תש''ל 1969, בן 64 שנים בלבד. יהיה זכרו ברוך.