הופיע ב''ידיעות מרכז החקלאי'', מרץ 1944 / עמ' 100- 104
האוכלוסיה
מושבנו מונה 50 משפחות מתיישבים: 94 חברים וחברות ו - 97 ילדים, ו -10 משפחות בעלי מקצוע ותושבים שהם 15 חברים וחברות ו -8 ילדים, בסה''כ 214 נפש.
השטח
ברשות המושב שטח של 840 דונם, המתחלק כדלקמן: מגרשים לבנייני דירה ומשק וחלק מטע ע''י הבית-125ד' (לכל אחד חלקה בת 2.5 ד'); הפרדס (שטח רצוף) - 336 ד' (לכל אחד חלקה בת 7 ד'); אדמה רזרבית (בהשקאה) - 5 דונם(לכל אחד חלקה בת 2.4 ד'); מגרשים ציבוריים (חולק באופן זמני לעיבוד) - 30 ד'; דרכים וכו' - 62 ד'; שטח שנרכש בתש''ב בריחוק מהמושב ושנזרעו בו חצירים - 172 ד'. בסה''כ 840 ד'.
לרגל המחסור בקרקע חכרנו 304 דונם לגידולי ירקות ובעל.
המשק
עד למלחמה (מלחמת העולם השניה - 1939-1945) עבדו כמעט כל החברים בעבודות חוץ ויחד עם זה פיתחו משק עצמי, עבודות החוץ שימשו מקור עיקרי להכנסות החברים עד לשנים האחרונות. עם פרוץ המלחמה הופסקו רוב עבודות החוץ, במידה שהיו קשורות לפרדס ולבנין, וכיום כמעט כל החברים עובדים במשקיהם הם, רק מספר מצומצם של חברים ממשיך עדיין בעבודות קבועות מחוץ לכפר.
פיתוח המשק והתנאים החדשים למקורות הכנסה, דרשו מאמצים מיוחדים וסכומי כסף גדולים להשקעות כגון: רכישת צינורות לאינסטלציה באדמה רזרבית; בניני לולים לפיתוח הלול וכו'. יש לציין כי הלול הוא הענף העיקרי במושב במשך שנות קיומו. המספרים הבאים משקפים את תוצרת הלול בשלוש שנים לא רצופות - תרצ''ו- ת''ש-תש''ג.
השנה כמות הביצים סכום סכום עופות ס''ה לא''י בעד תוצרת הלול
תרצ''ה 315.000 1294 - 1204
ת''ש 1004.000 3744 1111 4855
תש''ג* 992.000 14.677 6781 21.458
*רק עבור 9 חדשים
מספרים אלה אינם כוללים את הביצים והעופות להספקה עצמית.
הרפת
תנאי הגידול של חצירים למספוא, הנובעים מחוסר קרקע, לא הניחו לנו אפשרות מתאימה להתפתחות הרפת, אם כי ניתנה דחיפה לכך בשנת 1937 עם קבלת הלוואות ''ניר'' לרכישת פרות. מחירי החלב בשנות תרצ''ו-תרצ''ט אף הם לא איפשרו לענף להתפתח בתנאי התיישבותנו. רק בשנתיים האחרונות חל שינוי מסויים בענף זה. להלן מספרים על הרפת בשנים: תרצ''ו, ת''ש, תש''ג:
אם כי כמות החלב עוד לא הוגדלה, הרי יש לציין גידול במספר ראשי הבקר שכמעט הוכפל.
לפי מפקד אחרון במושב משק חי כדלקמן: 53 פרות, מהן 2 חולבות; פר אחד, תרנגולות מטילות - 14.100,
עופות אחרים - 520, עיזים גזעיות - 40 (חלב להספקת בית), סוסים ושלוש פרדות.
הפרדס
נטיעת הפרדסים התחילה ב - 1932 בעזרת התקציב מחברת המטעים וע''י השקעת ימי עבודה רבים של החברים וכן סכומי כסף נוספים. הפרדס עתיד היה להיות הענף העיקרי במושב. וכן בעונת 1937/38 התחילו לשווק פרי ונשלחו 31.365 תיבות בסכום של 3.654 לא''י נטו.
בפרדס צעיר זה היה שיא, אלא שעם פרוץ המלחמה נפסק המשלוח. רק בשנת 1939/40 הספיקו עוד לשווק 1 5.056 תיבות הסכום של - 868 לא''י.
בשנות המלחמה דרש הפרדס, המהווה כ - 8 דונם בחלקה של כל חבר (7 דונם פרדס ע''י הבית), מכל חבר השקעות גדולות, נוסף על הלוואות הממשלה לעיבוד.
ירקות ותפו''א
עד למלחמה זרעו החברים תפו''א וירקות בכמות מצומצמת. לרוב להספקה עצמית בלבד. בשנים האחרונות זורעים כמויות ניכרות של ירקות ותפו''א, אם כי התנאים לכך קשים מאוד. חוסר הקרקע וזריעה על אדמה חכורה בריחוק מהמושב ובפיצול, דורשים מאמצים מיוחדים. העברת האינסטלציה בכל עונה לחלקות חדשות, השקעה מיותרת בקווי צינורות חדשים, תשלומי דמי חכירה גבוהים בעד אדמה, וביחוד בפיצול הרב; כל אלה גוזלים מהחברים כל יום שעות עבודה רבות, מייקרים את הוצאות הייצור והריווח הנקי קטן.
הפדיון עבור ירקות ופירות בשנת תש''א, היה 444 לא''י ; בתש''ב - 1.786 לא''י ובשנת תש''ג (9 חדשים) - 2.595 לא''י.
המחסן
ב - 1936 התחלנו בריכוז הקניות, ומאז מספק המחסן הספקה וזבל למשק ומכולת למשפחה. המחסן מוסר את ההספקה לחברים במחירי הקנייה ומוסיף עליהם הובלה ו - 2% לכיסוי הוצאות כלליות. אחוזים אלה הספיקו כל הזמן לכיסוי ההוצאות והצטבר עודף מסויים.
את ההספקה מחלקים בשקים שלמים, ומאז פרוץ המלחמה מתחלקים במנות קצובות בתערובת ובמצרכי מכולת. המחסן משותף והמחירים נקבעים בסוף כל חודש.
משק המים
עד שנת 1936 היתה בצופית באר אחת* שהפיקה 50 מ' מעוקב לשעה.
ב - 1936 החלה חברת המים בקידוח באר שניה, אשר נגמרה בהצלחה ב - 1937. הבאר החדשה** מפיקה כ - 300מ' מעוקב לשעה.
קיימות 3 בריכות, מהן שתיים עם כ''א 250 מ מעוקב ובריכה שלישית של 500מ מעוקב המספקת מים לשדה ורבורג, מושב שכן המקבל מים מצופית. תצרוכת המים גדלה והולכת, וכיום יש כבר הכרח בבריכה נוספת של 1000-1500 מ' מעוקב.
מחמת המלחמה אין להוציא לע''ע תכנית זו לפועל.
* הבאר הישנה שנחפרה ב1932 וסיפקה מים בשעות הצורך, גם בשנות הארבעים רק בשנות השישים התמוטטה ונקברה (ל.ז-2008).
** הידועה היום (2008) בשם באר א
סיכום
עם יחידות קרקע של 12 דונם עמדו לפני החברי 2 אפשרויות:
א - להמשיך בעבודות חוץ ובמשק עזר קטן ;
ב - לפתח את המשק שאפשר יהיה להתקיים עליו.
עז היה הרצון לבחור הדרך השנייה, ועוד לפני המלחמה התפתח במושב משק עצמי, ראוי לשמו. בתנאי הקרקע במקום, רובו היה מבוסס על ענף העופות, והיה בזה סיכון רב, מאחר והענף השני, אולי העיקרי - הפרדס, ירד עם פרוץ המלחמה.
ההכנסות ברוטו מענף הלול היו גבוהות למדי, אולם ההוצאות להספקה, שהיא כולה קניות מהחוץ, היו אף הן גדולות. בכל זאת החזיק משק העופות את בעליו במשך 4 שנים האחרונות, אם כי החזקתו בתנאי מלחמה היה כרוך בקשיים רבים מחמת הספקה בלתי סדירה.
בינתיים נאחזים החברים בענף שני - גידול ירקות, רק תוספת קרקע היתה יוצרת את האפשרות לפיתוח ענפי יסוד בטוחים.
