צופית

בן נחמן וגולדה שטיין (אבן)

נולד בכפר דמניה שבאוקראינה לנחמן וגולדה שטיין. בכור לשושנה ושמואל ז''ל. בכפר היו רק שבע משפחות יהודיות אבל בשבתות וחגים תמיד היה מניין כי באו יהודים שגרו סביב. בחצר המשק היו ערוגות כרוב ותפו''א, ובע''ח. ביניהם פרה יפה שנתנה הרבה מאוד חלב . משפחתו עסקה בכריית אבן ממחצבות לבניין וכבישים. ביידיש- שטיין משמעותו אבן. כשאביו נפטר עבד במשק הביתי ועזר לאימו.

בשנת 1937 כשהאנטישמיות החריפה, ומכיוון שהיו ציונים החליטו לעלות לארץ ישראל. דודו קנה להם בית עם פרדס ברחוב הנדיב בהרצליה, ולמחרת שהגיעו לחוף יפו התחיל לעבוד באריזת תפוזים.

כשהגרמנים הגיעו לאל- עלמיין (42') התגייס לצבא הבריטי. כנהג נשלח להביא דלק ונפט מעיראק ומירדן, ובדרך חזרה הבריחו עולים. באיטליה שובץ לעבודות אספקה לחזית. תוך כדי המלחמה פגש את שארית הפליטה ופעל להעלות אותם לארץ ישראל.

בשנת 47' השתחרר והתחיל לעבוד בבניין כרצף על מנת לפרנס את משפחתו.

בשנים 48' ל- 50' שרת בצה''ל והשתתף בקרבות לטרון כמייסד חטיבה 7. לאחר כיבוש לטרון והגליל המערבי הועבר לאזור כדי לכבוש את קלקיליה. בהגיעו למושב צופית פגש באשתו לעתיד יוכבד לבית וורנר, שהייתה יפה ונחמדה עם צמות ארוכות.

ביום 21.11.1950 נישאו במושב ונולדו להם נחמן, דובי ואורנה ,ובהמשך הנכדים: רותם ואיתי אבן, חמוטל וניב אבן, מיקה, גוני, נופר ואלה דוראון.

במשך שנים רבות עבד כנהג בחברת ''אגד'' וגם פיתח את המשק החקלאי ויחד עם זאת התנדב רבות למען הקהילה: לקשישים,לעולים חדשים. אריה שימש כחזן בבית הכנסת, ושר בקול ערב מאוד. אהוב עליו ביותר היה השיר ''א יידישע מאמע''.