י. פרליס / עמ' 125-123
בשלהי מלחמת העצמאות, בזרום העלייה מקפריסין ומהמחנות באירופה, נתבעה ההתיישבות הוותיקה לקלוט חלק מן העלייה שהחלה מגיעה לארץ בהמוניה, המושבים הוותיקים אשר נענו לקריאת הסוכנות היהודית מספרם הגיע בערך לעשרים. רשפון וצופית היו שני המושבים הראשונים שקלטו עולים חדשים.
וכך התחיל הדבר: שבת אחת, בשעת הבוקר, בא לצופית לוי שקולניק (כיום ראש הממשלה ושר הבטחון), שהיה אז ראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, הזמין אותי לסיור חטוף במושב, וכדרכו ניגש מיד לענין. ''ראה, אמר לי, הגיעה העת לעשות, מה יכולים לתרום המושבים לקליטה של עולי המחנות מקפריסין ומאירופה שהתחילו לזרום לארץ?'' עניתי לו: ''אני מסופק אם נכונה הדרך להקים מחנות עולים ע''י המושבים, אם המטרה אינה ליישב אותם אחר זמן מה בתוכם''. נקטתי במספר מושבים (כעשרים), תוך שימת הדגש על מושבי ''התיישבות האלף'' הצמאים להגדלת ישוביהם והגברת תנופתם המשקית. בהמשך השיחה הצעתי את עצמי להעביר במהירות האפשרית סקר בין הישובים שבאו בחשבון לכך לרבות צופית. חזרתי והדגשתי באזני אשכול שהצעתי מותנית בהבטחה כי העולים שיובאו למושבים ייושבו כעבור זמן מה בהם.
עם ראשית הצעדים נתגלע ויכוח בין המחלקה להתיישבות והמרכז החקלאי (יצחק לוי) מצד אחד, ומחלקת הקליטה של הסוכנות (גיורא יוספטל ז''ל) מצד אחר. אשר תבעה הקמת מחנות עולים ע''י המושבים כמחנות עולים רגילים, כפי שנעשה לאחר זמן על יד המושבות. ואכן הצריפים שהוקמו על יד המושבים מטעם מחלקת הקליטה לא הוקמו לפי תיכנון התיישבותי, כי אם כבתי מגורים סתם.
הויכוח נמשך כחצי שנה עד שסו''ס הצליחה המחלקה להתיישבות ע''י לחץ בלתי פוסק של תנועת המושבים (יצחק קורן, אז מזכיר תנועת המושבים) להעביר החלטה במוסדות המיישבים ולאשר את המגמה ההתיישבותית של ריכוזי העולים על יד המושבים.
זכור לי הערב, בו ביקרתי לראשונה במחנה העולים בפרדס חנה. כאשר לאור הירח המלא נתקלתי במנהל המחנה שקרא לי בשמי, אחרי תהייה קצרה נפלנו איש אל זרועות רעהו, נסתבר כי האיש היה חבר נעורים שלי, בן עיר, אשר כשלושים שנה לא ראינו איש את רעהו. הוא הביא אותי לתוך צריף גדול, בו שכבו על הרצפה משפחות משפחות על צרורותיהן, עייפות ויגעות מכל שעבר עליהן בימי השואה ואחריה.
משאספתי את האנשים והתחלתי לדבר עליהם, לטשו אלי עינים בוהות ששאלו באלם את השאלה הנוקבת: לאן?
הסברתי להם מטרת בואי אליהם. אחדים מהם לא ידעו כלל על קיומו של המושב. כולם הביעו רצון לנסות. סיפרתי להם כי בשלב ראשון ישוכנו כפועלים בצריפים, אבל הבטחתי להם כי זה יהיה שלב מעבר וכי המטרה היא ליישבם בצופית כחברי מושב.
העדפתי לבחור כמועמדים משפחות צעירות עם ילדים. חלק מהאנשים שבחרתי באותו ערב הנם חברים בצופית המורחבת עד היום. קבוצה שניה שצורפה להרחבה לאחר מכן, שהופנתה אלינו ע''י תנועת המושבים, היא ''הקבוצה הבלגית'' (חבריה הגיעו במאורגן מבלגיה), רק בודדים מחבריה נקלטו במושב.
התיכנון הראשון שלי היה מכוון למלאות את המגרשים הריקים שבזמנו היו מתוכננים כמגרשי ''חרות אמריקה'', מבלי לקבוע את מיקומם הסופי של המתיישבים. לימים נוספו עוד מתיישבים בודדים אשר הופנו אלינו הן ע''י תנועת המושבים, ולאחרונה ע''י התנועה ''מן העיר אל הכפר'' (חיים גרישפין ז''ל). בשלב זה תם חלקי בהרכבת החומר האנושי להרחבה. הבודדים שנוספו לאחר מכן, הן להשלמת מספר המתיישבים, הן כמחליפים תחת אלה שנשרו בינתיים, טיפלו בהם מוסדות הכפר הרשמיים.
עם התחלת ההרחבה ביקר אצלנו הח' הרצפלד, והעליתי לפניו את תביעת צופית כי הכפר יגיע ע''י ההשלמה למאה ועשרים יחידות. היינו אז רק 49 בלבד. התקווה להשלמה חלקית ע''י חברי ''חרות-אמריקה'' גזה, על כן תבענו עוד שבעים יחידות. טענתי היתה כי האדמות שטוחות בקרבתנו (אדמה נטושה). אז טרם בשל הרעיון על ישוב נוסף בסביבתנו (קיבוץ ניר אליהו), ומי אם לא צופית יפרוש את חסותו על שטחים נרחבים אלה מזרחה לכיוון הגבול?
הרצפלד נקט ב-80 יחידות. עד היום קשה לי להבין מה טעם התנגד להגדלה. על כל פנים לי לא הסביר את נימוקיו, בסופו של דבר סוכם להוסיף לצופית עוד 40 יחידות. למעשה, אגב תהליך התיכנון הסופי של ההרחבה, הונח יסוד ל-32 יחידות במרוכז, ויתרן צריכות היו להשתבץ בתוך מגרשי ''חרות''.
בשנים הראשונות, בטרם קמה לאנשי ההרחבה אקטיבה עצמית, המסוגלת לטפל בבעיות קליטה והתיישבות בתוך משק וחברה ותיקים שמאחוריהם לבטים רבים, הוטל הטיפול בעייני ההרחבה על מוסדות הכפר, שהועמדו במעמסה יום יומית בלתי פוסקת עם בעיות אין ספור שקשה היה למצוא להן פתרונות שישביעו רצון הכל. דבר זה שימש בין המתיישבים עפ''י גורל, לא ניתנו הכנסות שוות לכל החברים, עובדה שהיוותה מקור לאי הבנה. סיבות נוספות להתהוות גילויי אי הבנה היו הבעיות הקשורות בהתחייבות המושב לחינוך מלא (החל מגיל 3 ועד לגיל 16). המושב הוותיק, שלב זה היה כבר מאחוריו, ונראה היה לו כי ע''י המשך הסידור הקיים יוטל עליו מעמסה כספית בלתי מוצדקת. כן העסיקה את הכפר הבעיה של הספקת כמויות מים נוספות, במיוחד לשטחים הרחוקים של פרדסי ההרחבה.
השאלה היתה אם להרחיב את שרות המים העצמי ע''י השקעות נוספות במכוני המים הקיימים, או לקנות מים ממפעל המי בכפר סבא, וכן בעיתה ההשתתפות הכספית של המתיישבים החדשים בנכסים הקיימים של המושב - פרי עמל של שנים רבות. כל אלה היוו פקעת של בעיות שלא בנקל ניתן היה להתגבר עליהן.
תוך תקופת הלבטים האלה התבלטה והלכה קבוצת חברים בהרחבה אשר ייצגו המתיישבים החדשים במו''מ מייגע ונוקב עם המושב ונציגיו המוסמכים, וניפח הויכוח ושיבוש יחסי חברים גרמו לא במעט להתהוות תסיסה בתוך הכפר שנמשכה שנים מספר עם גילויים מדאיגים.
רק לאחר שנים הותוותה דרך לשלמות כלכלית של המושב, אשר תבחן אם בעקבותיה תבוא גם במשך הזמן שלמות חברתית מלאה, ולזה יש לצפות.
