צופית

לוי שקולניק (אשכול) (היום ראש הממשלה) / עמ' 91-90

אני מופיע הפעם לא כחבר המרכז החקלאי ולא כחבר מנהלת ''ניר'' אלא כחבר מרכז מפלגת פועלי א''י. לאחר 10 שנים טוב לזכור שיש תנועה, אשר היא בבחינת רואה ואינה נראית, הנושאת בחובה את האידיאה ההתיישבותית, ואשר אנשיה מגשימים במשך עשרות בשנים את רעיון ההתיישבות, ושליחיה נושאים באחריות למפעל זה על אורותיו וצלליו.
אם אני רוצה להשוות לקראת הימים הבאים, שנראה לנו שהם קרובים לבוא, את הישוב כולו, את תנועת ההתיישבות וסוגיה, על כל טבעותיה וחוליותיה אל המצב בו אנו נמצאנו - כאשר יצאנו מהמלחמה הקודמת, - הרי אני יכול להגיד שאנחנו רואים את עצמנו מעודדים, מאוששים וחזקים לאין שעור מכפי שהיינו אי פעם.
זכורים לנו הימים כשניגשנו לענין התיישבות האלף, הספקות שכרסמו בלבנו עד לעשייתה, וגם לאחר מכן, ואם כעבור 10 שנים הגענו למצב של היום, על מגרעותיו וצלליו, הרי אין לבטל את היש, אם כי איש אינו מתעלם מהחסר. טוב לדעת שכך יוצא הישוב, וכך יוצאת תנועת העבודה, וההתיישבות - הקבוצה, הקיבוץ, המושב והשכונה וגם התיישבות האלף כגוש מיוחד בתוך מושבי העובדים, מתוך המלחמה הזאת.
חשוב לנו לדעת את הדבר הזה, כי בראשית היה הרעיון, והרעיון הזה צריך עוד ללוות אותנו שנים רבות. בכוח הרעיון הזה נעמוד מחדש במבחן-בראשית, עם תום המלחמה ועם ראשית הימים הבאים, כאשר הסנוניות הראשונות בכנפים קצוצות וברגלים פצועות תבואנה אלינו ואנחנו עם הכלים שלנו, עם כל אותו ה''יש'' ומזויינים ברעיון הזה נצטרך לקבלן.
אני יודע שמצב זה מחייב הרבה והוא מחייב גם את הרואה ואינה נראית, את מפלגת פועלי א''י. חובה מיוחדת מוטלת עלינו לדאוג עכשיו, בעוד מועד, להשלים את הדברים הפגומים; חובה מיוחדת לא בלבד כלפי החברים היושבים במקום זה או אחר, אלא כלפי המפעל כולו.
עכשיו יש לנו עוד זמן להתקין את הכלים ולשכללם, כדי להיות מוכנים לקראת ימים קשים יותר, כאשר מעמסה גדולה תרבץ עלינו, ומכל אחד מאיתנו תידרש מתיחות לקראת דברים גדולים.
ככה, נראה לי, רואה המפלגה את יצירתנו, את כל הטבעות שחישלנו עד כה. וזאת עלינו לדרוש איש מרעהו, ממוסדות ההסתדרות ומהמוסדות הלאומיים - למהר ולחשל, למהר ולחזק בתקופה זו כל שניתן לחיזוק, כי לפנינו תפקידים עצומים.
קיימת בתוכנו אחריות קולקטיבית של רעיון, שעושה אותנו למפלגה, לתנועה. אולי זו אחת הנחמות המעטות שנותר לעם היהודי שיצא מהמלחמה הזאת עם ישוב ארצישראלי זקוף קצת יותר ובעל כתפים חזקות יותר, שיוכל לשאת את המעמסה המחכה לנו.
מי יתן ונוכל, הלואי ונהיה ראויים ויהיה לנו הכוח לשאת בעול הזה.