צופית

1928 – 2001

בן ז'נין וגסטון
אבא נולד בלא בול שבצרפת, לאם צרפתיה ואב בלגי. את מרבית ילדותו ונערותו בילה בפריס. הוא סיים לימודיו כמהנדס חשמל וייצור ועבד קצת בתכנון והקמת מערכות כרייה במכרות בצפון צרפת. אך אבא הצעיר וההרפתקן החליט לנסוע לאפריקה. הוא טייל במספר ארצות אפריקה ולבסוף השתקע בחוף השנהב.
כאן נפגשים אבא ואמא, ופרק חדש נפתח בחייו של אבא. הוא מגיע לארץ בשנת 1966, נושא את אימא לאישה ויחד הם נוסעים לליבריה שם נולדתי אני. משפחתנו נדדה מליבריה לגאנה ומגאנה לחוף השנהב, שם שהינו מספר שנים .
ב 1982 חזרנו סופית לארץ להתגורר בבית סבא בצופית. כאן מנסה אבא את כוחו בחקלאות בעזרתו של אנשל ליבנדיגר נטע אבא את מטע המנגו וכאוטודידקט מושבע וותיק למד גם את מלאכת הפרדסנות כשהוא עוסק בה בדייקנות מדעית כמעט, מה שהקשה לא פעם עליו ועל סביבתו. למרות הקשיים הרבים הוא נקשר לעבודת האדמה בכל נימי נשמתו והאילוץ ליבש את הפרדסים בשנות חייו האחרונות גרם לו עוגמת נפש רבה.
הפן האמיתי של אבא הוא פן היצירה: מאז שאני זוכרת את עצמי אני זוכרת אבא שעוסק בשלל אומנויות ואומנויות. הוא שיחק בתיאטרון חובבים, הוא שר ורקד, כתב שירים, סיפורים וסתם הרהורים. הוא צייר הרבה ופיסל, עשה ויטראז'ים , יצר כלים מעץ וקרמיקה, בנה רהיטים ולשמח את לבנו המציא מנות אחרונות מתוקות וצבעוניות.
אבא היה אנציקלופדיה מהלכת בתחומים רבים מאוד. כאשר משהוא עניין אותו הוא חקר אותו בעזרת ספרים וכתבי עת (עדיין לא היה מחשב ואינטרנט). ה''לארוס הקטן'' (מילון) והאטלס היו תמיד על השולחן בטווח יד עד יומו האחרון.
לאבא היה חוש הומור יוצא דופן שנבע מכישרונו לראות את הפרטים הקטנים מחד ומאידך מיכולתו המדהימה לשחק במילים –קודם כל בשפה הצרפתית אך מהר מאוד מצליח לעשות זאת גם בשפת הקודש. למרות קשיי הקליטה בארץ, הייתה צופית בית לאבא.
בשנותיו האחרונות סבל אבא מאוד, מותו גאל אותו מייסוריו אך בליבנו השאיר חלל ריק ואיתו נעלמה תחושת השתייכותנו לתרבות הצרפתית.
כתבה: הבת יעל קינאר זלטין.