צופית

אלכסנדר רענן – זכרונות
זיכרונותי הראשונים מוותיקי צופית ומייסדיה הם מראשית שנות הארבעים.
זכורה לי דמותו של רענן עם החולצה הרוסית והקונצרטינה בה היה מנגן בהתכנסויות ובמסיבות חברים.
רענן היה פעיל בהגנה, בבית האריזה שלו בפרדס הזקן היה הסליק האזורי.
בתחילת מלחמת השחרור ישבנו כנערים בבית האימון שלו ושל קוסובר וניקינו נשקים וכדורים שהיו מאופסנים בגריז.
באותה תקופה ביום שישי אחד אחה''צ ירו הערבים בגבולה המזרחי של צופית באזור פרדס ''חרות אמריקה''. באותו ערב פינו את הנשים והילדים מן המושב. נערים בני ארבע עשרה ומעלה קבלו כבר תפקידים במסגרת ההגנה היישובית ואני שהייתי צעיר מהם בשנה, בקשתי מהורי רשות להישאר ולא להתפנות עם הילדים האחרים.
אבי הסכים וביקש מרענן שיצרף אותי לנערים הבוגרים. תפקידי היה: ''רץ'' של רענן במפקדת הקטע שעליה היה אחראי.
מטה הקטע היה בבית של האזה שהיה בקו החיצוני.
העמדה בשליטתו של רענן הייתה עמדת ''אהרוני'' עליה פיקד יצחק שפירא, במקום שעליו נמצא היום בית גרינפלד הייתה עמדה נוספת שעליה פיקד מרדכי טפלבוים.
כמו כן, הייתה עוד עמדה בבית שפר שם התגורר בשעתו רוסק.
בגבול הדרומי של צופית: פרדס גן השרון היה מטה נוסף  עליו הגנו אנשים משכונת אליעזר. והעמדות שלהם מוקמו באזור שבו נמצא היום מגרש הספורט ובמקום שבו עומד היום ביתי.
באותו ערב, אריק ברק ואני היינו תורנים ''במטה'' בשעת לילה מאוחרת, שתיים לפנות בוקר, שלח אותנו רענן כקשרים לחלק פתקים בעמדות. בפתק היה כתוב: ''השקט מעורר חשד'' התפקיד אולי לא היה משמעותי לקרב אך לנו נדמה היה שעשינו מעשה חשוב ואחראי.
עברו שנים, התגייסתי וחזרתי מן הצבא למשק הורי ושוב נפגשתי עם רענן הפעם כבוגר, והכרתי בו חקלאי מעולה בעל ידע, אדם חרוץ וחדשני. הטרקטור הראשון היה במשקו.
למדתי ממנו הרבה בטיפול בפרדס: הרכבות, תמך ועוד.
לאורך כל השנים היינו בקשרים ותמיד היה בינינו דו שיח והחלפת דעות בענייני המשק.
לימים, התחיל רענן לבקר גם בבית הכנסת ואז נודע שהוא מבין גם באותיות הקטנות ובתפילות. הערכתי מאד את עבודתו עד גיל מופלג ותמיד השתאיתי לראותו מטפס על סולם במסיק הזיתים.
אזכרהו לטובה,.
       
                                                                   צביקה גובר
צופית
2007