ח. הלפרין (המרכז החקלאי) / עמ' 81-80
התיישבות האלף, היתה בזמנה מאורע בעל-ערך רב בהתיישבות ובציונות. שכן אם בעבר מרכז הפעולה ההתיישבותית- החלוצית היתה בעמקים - בעמק-יזרעאל ובעמק הירדן, הרי בשפלה היו התחלות מעטות ומעטות מאד בדרום הארץ. עד לפני 10 שנים לא היתה התיישבות עובדת בקנה-מידה מתאים באיזור המטעים. היה איפוא נסיון נועז להתחיל בהתיישבות באיזור זה, ובשיטה בלתי ידועה.
היסוד של השיטה החדשה היה בכיוון של מיזוג משק עצמי בעבודת חוץ בפרופורציות שונות. בישובים שקבלו ציוד מלא - פחות עבודת חוץ; ובסוג ישובים שונים של התיישבות חלקית - יותר עבודת חוץ. כיום אנו רואים שהשיטה הזאת לא היתה מחושבת די הצורך. היה בה כעין העתקת מידות המקובלת באירופה, באיזור האקלים הממוזג, עם חורף ממושך וקיץ קצר, כשהחורף משמש עונה מתה במשק החקלאי ומשפחת האיכר יכולה להיפנות לפיתוח מלאכה ביתית או לצאת לעבודת חוץ, אפילו למרחקים, וחודשי הקיץ מוקדשים למשק.
המשגה היה בזה, שלא הביאו בחשבון במידה מספקת שתנאי האקלים הא''י אינם מניחים לחקלאי הפסקה ניכרת חשובה במשך השנה. אצלנו כל השנה דרושה למשק. יוצא שאם אדם עובד בחוץ, אין הוא יכול להתמסר למשקו, ואם הוא מתמסר למשקו אין לו פנאי לעבוד בחוץ.
שיטה זו גרמה למשגה נוסף, והיא - הקביעה של יחידת-הקרקע לכל ישוב וישוב. הואיל והיסוד הראשון היה רעוע, התברר שלא ניתן לעבור לשיטה השנייה המלאה, משום צימצומה של יחידת הקרקע. במשך 10 שנים מחפשים דרכים לתקן את המשגה שבשיטה הזאת, אשר מתחילה היתה בה כוונה טוב ורצויה. הצרה היא שבאיזור זה לא ניתן לשנות את יחידת-הקרקע במידה ניכרת, פרט למקרים יוצאים מן הכלל. על- כן רבו הצללים במשך 10 השנים, רבו ההתלבטויות, הקשיים והסבל של המבצעים. אולם גם האורות אינם מעטים. נזכור את המאורע לפני 10 שנים, כאשר לאחר בצורת ממושכת בהתיישבות, זז הקרח תודות למפעל הזה. זה היה מאורע בארץ ובתנועה הציונית, מאורע מבשר המשך.
כבר ציינו חברים שקדמוני, שעל-אף הקשיים והסבל לא שינו החברים בהתיישבות האלף את מקור פרנסתם ואת צורת חייהם; הם נשארו נאמנים למשקיהם, למפעלם, הם ממשיכים ומתמידים. אין זה ענין של מה בכך שכ-1800 נפשות מתקיימות כיום במסגרת המפעל הזה,המשתרע על פני 7500 דונם קרקע, ועוד מחפשים עבורו מילואים. אין זה כלל מאורע פחות-ערך העובדה שמפעל זה יגיע השנה לתוצרת חקלאית בהיקף של קרוב ל-100 אלף לא''י.
זאת ועוד, בתהליך ההתיישבות רב ערכו של כל נסיון, תהיה מידת הצלחתו כאשר תהיה. למדנו גם מהמפעל הזה. הוא שימש לקח ומורה- דרך, כיוון וקו למפעלים, אשר באו ויבואו אחריו.
החברים החיים בעשרת הישובים האלה היו חלוצי שיטה. הם נושאים בעול של שיטה קשה, ואם כי מלווה אותם הרגשת אי-סיפוק, נדמה לי, שאם כל אחד יסכם לא את נסיונו האישי הפרטי בלבד, אלא יראה את הסיכום בכללו - יזכה לסיפוק ציבורי, ציוני, התיישבותי ועידוד להמשך.
שמענו היום רמזים להבטחות. אני רוצה לקוות, שהבלטת הסיכום הזה, תשמש לנו קו להתוות שבילים נוספים אל דרך המלך של קונסולידציה כספית, קונסולידציה משקית וקונסולידציה קרקעית של המפעל המונה כיום רק את שנתו העשירית.
חברים! אין אתם בודדים בתוך כל מערכת ההתיישבות בהרגשת סבל, יסורים וקשיים. יש ישובים שהם בגיל קצת מבוגר יותר, וגם מעל סדר יומם לא ירדה עדיין שאלת ביסוסם ותיכנונם. כשם שכל הגורמים בהתיישבות צריכים ליטול על שכמם את הדאגה לתיכנון, לשינוי ולשיפור, כן גם אתם, בודאי, תהיו כלולים בתוך מערכת הפעולות העומדות לפנינו אשר תגענה לביצוע עם גמר פעולות האיבה בעולם.
