צופית

בן לאה ומשה- נחמן
שייקה נולד באושפורד שבצ'כיה. בן זקונים למשפחה ענפה ודתית, אביו היה חזן בעל תפילה, שייקה שליווה את אביו בלכתו לבית-הכנסת בשבתות וחגים, הכיר והוקיר את התפילות והניגונים. המשפחה גרה במרכז העיר, ליד הכיכר והכנסייה ושם היה להם בית אוכל.
ב 1939 פרצו הגרמנים לבית המשפחה והרגו את כל בני הבית, שייקה הספיק להתחבא מתחת לשולחן וכך ניצלו חייו. ימים רבים הסתובב ברחובות ללא מזון וקורת גג, עד שהתמזל מזלו ופגש את אחותו. היא נשלחה לארץ עם ילדי הנרייטה סולד ושייקה הועבר לבודפשט למשפחת הדוד שחיה שם.
ב-1941 הגיע לארץ-ישראל עם קבוצת ילדים דרך יגוסלביה, בוספורוס וחלב. פה מחפש את אחיו ששירת בצבא הבריטי.חי תקופה קצרה ביגור ובשנת 1943 עבר לבן-שמן.שם למד ועבד נגרות וחשמל. בני מחזורו עברו ליחיעם ושייקה נשאר בכפר לעבוד ולחסוך ושם הכיר את סימה, אשתו לעתיד, שהגיעה לכפר לעבוד כמדריכת ילדים.
לפני פרוץ מלחמת השחרור עוזבים השניים את הבן-שמן, שייקה התגייס לפל''מח, גדוד פורצים, ונשאר בצבא במטה בית- ליד. ב- 1949 ל''ג-בעומר, עומד הזוג מתחת לחופה בצופית, בבית-העם כשכל המושב שותף לשמחה. בתחילת דרכם המשותפת חיו בבית ההורים, שייקה שסיים את הצבא עובד כנהג משאית השייכת לצופית,מסריט סרטים ומלמד ריקודי-עם. בשנת 1951 עם בנם הבכור, עוברים למשק שרכשו בצופית ובונים את ביתם. נוטעים פרדסים, נולדים עוד שני ילדים,
משקיעים עבודה קשה בטיפוח הפרדס. הילדים גדלים, המשפחה מתרחבת, ופתאום הכול מאחור, חלפו ימי היחד, האהבה והמסירות לבית ולמשפחה, מגיע השכול ואיתו כאב הפרידה הפתאומית. שייקה נפרד בכאב מכל שאהב והוקיר ונדם הבית שהייה מלא שמחה והומה תמיד חברים ובני משפחה, האדם שאהב אנשים וכאוויר לנשימה הייתה לו חברתם בפתיחות ובאוזן קשבת, נעים הליכות וידיד אמת, לא עמד כוחו בסבל.
תמיד נזכרך באהבה ותודה על כל אשר הענקת לנו.
סימה כהן והמשפחה