צופית

1914 - 1956
בת שפרינצה ויוסף אפשטיין
אימי עלתה ארצה באמצע שנות השלושים של המאה העשרים. עלייתה נבעה ממניעים ציוניים. למרות שהייתה בת למשפחה גדולה ועשירה בעלת מנסרת עצים באזור קרקוב, בחרה כאמור, לעלות לארץ. עוד לפני עלייתה הצטרפה לפעילות ציונית בפולין אשר התגבשה לידי גרעין ''הכשרה'' בקלמניה.
שם היא וחבריה למדו את עבודת האדמה בה ראו את ייעודם, באשר היא גילמה את מאווייהם
הציוניים. עבודה זו עזרה להם לפרנסתם מאחר והיתה הכנסתם היחידה, ולשם כך נדדו ברגל בכל רחבי האזור: בקלמניה, כפר סבא, פרדס גן חיים ואף הגיעו לפרדסי פתח תקוה בחפשם עבודה (והכשרה).
בשנת 1945, עם גמר בניית ביתנו במושב צופית, עברה לשם המשפחה המורחבת (כאשר אני עדיין ברחם אימי). במושב ניהלה אימי את משק הבית לתפארת, וזאת תוך כדי עזרה לאבא בעבודת שדה במשק החקלאי או בניהול מכירת הירקות אותם גידלו במשק הבית.
למרות העבודה הקשה, מעלות השחר עד צאת החמה, היה ביתנו משופע בשכנים ובאורחים מחוץ למושב, אשר מעבר לאירוח נאות היטו אוזן קשבת ונכונות לתרום ולעזור הן בעזרה (בבגדים ואוכל), והן באוזן קשבת או בעיצה טובה.
לצערי, לא זכתה אמא לחיים ארוכים ולנחת בכל המובנים, מאחר ונפטרה בדמי ימיה, בהיותה בת 42 בלבד, לאחר ניתוח פשוט של הוצאת אבן מכלייתה, בתאריך א' באייר תשט''ז (1956)
יהי זכרה ברוך!!
בנה, אורי