צופית

ש. ירקוני / עמ' 228 - 229

משנתבשרנו שאנו עולים להתיישבות בנקודה זו, - כי טרם היה שם למקום - ורק קוצים גדלו בה וגנבים ורוצחים שרצו בסיבתה, ועלייתנו הייתה ללא תקציב - קיבלנו הכל ברצון ובהתלהבות. שכן ידענו שנתגבר על כל הקשיים, כי באנו לבנות את ביתנו ולקבוע את עתידנו.

ב- 1932 נטעו כל אחד שבעה דונם פרדס, שתילים בני שנה, בלתי מורכבים, ואמרו לנו: זה התקציב שלכם. מעתה עליכם לטפל בפרדס ולגדלו. מבין חברי הארגון הייתי אחד המאושרים שבמקום עבודתי הקבוע גבל עם אדמת ההתיישבות. אחרי יום עבודה קשה, קפצתי מעל הגדר ובמרץ רב המשכתי לעבוד בפרדסי. עבדתי בו עד שמונה בערב, וכשהחשיך לגמרי הלכתי לכפר-סבא למשפחתי. זה נמשך שנה שלמה.

בשנת 1933 קיבלנו את הבתים - שני חדרים קטנים ומטבח צר.
ביום שהעברתי את חפצי מכפר-סבא לביתי, זיכני בעל הבית שלי במתנה יפה - שקים אחדים של זבל עופות - ואכן זאת הייתה מתנה בזמנה! בידיים ממש עדרתי את החצר וזרעתי את הירקות, בלי ידיעה ובלי הדרכה כלשהי. בדלי השקיתי את הערוגות. אשתי ואני וילדי הקטנים טיפלנו במרץ בגן הירקות עד שזכינו לראות תוצרת ראשונה - פרי עמלנו. מאושרים היינו כשלקחתי בשעות המאוחרות של אחרי הצהרים, אחרי יום עבודה בחוץ, את הסל עם הצנון הראשון והלכתי בחולות עד לברכיים למכור אותו בכפר-סבא. ואשתי חיכתה בכיליון עיניים לשובי עם ה''פדיון'' הראשון בעד תוצרת הגן שלנו. מה גדולה הייתה אכזבתה כשחזרתי עם סל ריק ועם כיס ריק. מאין קונים השלכתי את הצנון בדרך.

1935 הייתה לי שנה פורייה לא רק בעבודה בחוץ לקיום משפחתי ובעבודה בבית לבנין המשק, אלא גם בחיים הציבוריים מחוץ לבית ולמשק. באותה שנה הוטל עלי לארגן במקום עבודתי 3 שביתות: אחת, כדי להבטיח עבודה מאורגנת, ושתים כחלק ממלחמת הפועל במושבה לעבודה עברית. אחרי שתי השביתות הראשונות המשכתי לעבוד, ואילו אחרי השביתה השלישית הפסדתי את מקום העבודה וגם נחבשתי בבית-הסוהר.

וזו הייתה מנת חלקנו במשך שנים רבות: ביום עבודה בחוץ, ולעת ערב ובשבתות ובחגים - בניית המשק. ולא חשנו בעייפות, מלה זו בכלל לא הייתה קיימת באוצר הלשון שלנו. ולא עוד אלא גם מעבודה ציבורית בכפר ההולך ונבנה לא משכנו ידינו. היינו חברים בועדות שונות, ובערבים רבים ישנו עד חצות והיינו דנים ומסדרים עניינים שוטפים ולא שוטפים.

כך הגענו עד הלום. בהבנה הדדית ובעזרה הדדית הגענו בכוחות עצמיים למשק מסודר ולבית מרווח, לפרדס בעל 14 דונם, לבית ספר משוכלל, ותחת לסחוב על גבי החמור שקי תערובת מכפר-סבא, הגענו לסילו גדול בשביל אלפי העופות המשוכנים בלולים משוכללים. ואחרון אחרון - הגענו לשמחת הורים שכזו לראות את בניהם ממשיכים בדרך האבות. על כל אלה ישמח ויגל לבנו.