שידורים חשאיים
לך, דע, שהגבירות המגונדרות, שהיו מגיעות מפעם לפעם בטנדר סגור, שנעצר כמאה מטרים מבית הקומותיים היחיד שעמד בקצה הכפר, ''סידרו'' את ממשלת המנדט וגם את תושבי המקום שלא ידעו את סיבת בקוריהן. בבואן לבית אהרוני, היו עולות במדרגות הישר אל החדרון הקטן, בו התגורר הח' ''שיקעלע'' כ''דייר זמני''. בבואן היה מסתלק ומיד נפתחה מין מזוודה מוסווית והוצא ממנה משדר סודי, והגבירות המגונדרות התקשרו עם אנשי ההגנה בסביבה. אכן עוול גדול נעשה לממשלת המנדט, השידורים בוצעו בלי רשיון.....
* * *
עזרת החיילים הבריטים באיתור מקורות ירי
משום שבעליה של קלמניה השכנה לצופית, משה גרדינגר ז''ל, היה אזרח אנגלי, שכנה שם פלוגה בריטית. יום אחד, בעת שיוסף שפר הנוטר, שמר על גג הבאר, כוונו לפתע יריות לעבר צופית. יוסף התקשר עם הפלוגה בקלמניה, ומפקדה נאות לשלוח משוריין עם חיילים אנגלים לעמדתו. הם הזמינוהו שיתלווה אליהם אל החורשה הידועה, כדי להדריך אותם. אלא כשהיריות גברו, וצריך היה לאתר את העץ הגדול אשר ממנו ירה הצלף, נתבקש שפר בתור חלוץ שיתקדם קודם כל הוא, ואחריו ילכו הם הבריטים. הם נימקו את הדבר בצורה מאלפת ביותר: הרי זו המולדת שלך, אנחנו נמצאים פה רק כדי לעזור לך...
* * *
עזרה שבפליטת כדור נגמרה
ממרכז ה''הגנה'' היו שולחים אלינו מדי פעם עזרה. יום אחד הגיע עוזר כזה, והח' פיכמן ז''ל, שלח אותו אל הח' שפר לתגבר את עמדתו. ה''תגבורת'' גילה את אזנו של שפר כי הוא יודע להשתמש רק ב''נאגאן'', וביקש ממנו שידריכו קצת בשימש ברובה. אחרי הדרכה אינטנסיבית חשב החור שהוא יודע להשתמש בנשק ה''כבד'' - הרובה המטולא, המורכב מחלקי רובים שונים. הכניס את הבריחה והוציאו, גם את המחסנית הכניס, וכבר היה בטוח בידיעותיו. שפר הסכים שינסה לירות, אבל ביקש שיכוון את המטולא כלפי מעלה. ואילו איש ''התגבורת'' כידען מנוסה מכוון אותו דווקא לעבר בתי השכנים. ליתר בטחון לקח שפר מידיו את הרובה וכיוון כלפי מעלה. מה גדולה היתה הפתעתו הופתעת הבחור בהפלט כדור שפגע בקתקרת העמדה, איש התגבורת ''הצטדק'' כי שכח להוציא את המחסנית...
* * *
כמה יריות מסוכנות
לילה אחד יצאה קבוצת נוטרים יהודים לסיור שיגרתי בסביבה. הם הגיעו עד לכפר סבא הערבית, וכדי להפחיד את הבריונים, שהכפר שימש להם בסיס פעולה, ירו כמה יריות באויר. והנה לפתע ניתך עליהם מטר יריות מכיוון קבוצת המפלס, ששם עמדה פלוגה אנגלית, אשר במקום לבדוק את השטח, התחילו לירות על ימין ועל שמאל גם על הכפר הערבי, גם על הנוטרים היהודים. הנוטרים מצאו בקושי מחסה כדי לצאת בשלום מ''עזרת'' האנגלים.
* * *
התקתוק שגרם למתיחות:
מכיוון שנשקנו היה מיושן, היה צריך להחליף מדי פעם חלקים שונים שקשה היה להשיגם. נעזרתי בחבר סטוליאר מרמת הכובש שהיה מפקד האזור על הנורטים מטעם הממשלה. הוא החליףלי מדי פעם את החלקים המשופשפים החדשים, אע''פ שלא הוסמך לכך ע,י הממונים עליו.
בזמנים רגילים נמצאו שניים בעמדה. הם חילקו ביניהם את התפקידים כך שבשעה שאחד היה ער, יכול היה עמיתו ל''חטוף'' תנומה. לילה אחד, אחר חצות, בעת שטפלבוים ולויפרמן שמרו בעמדת שפר, שמע הראשון רשרוש ותיקתוק מוזר, עשה אזנו כאפרכסת וכולו היה מודרך לקראת הבאות... העיר את חברו שיהיה מוכן לפעולה מידית. לויפרמן, שלא הבחין בשום דבר מיוחד, שאל אותו: מה הסכנה שהערת אותי? וטפלבוים השתיק אותו ורמז על התיקתוק המשונה... לויפרמן פרץ בצחוק והרגיעו: אין דבר, זה השעון המעורר שלי, שהבאתיו עמי כדי שיעירנו בבוקר השכם.
* * *
ירי לשם הגברת לחץ
מערכת הבטחון, מלבד לילות השמירה, חפירת עמדות ההגננה, הסליקים, וכל הפעולות הקשורות בהגנה שהיוו מעמס כבד על החברים, עלתה גם בכספים מרובים והמושב לא ידע מאיזה מקורות יגייס אותם. כרגיל פנו אל מוסדות המיישבים, ואלה לא הזדרזו כל כך לשלשל את היד לכיס... ערב אחד התקיימה במושבנו ישיבה של המוסדות המיישבים. השתתפו בה הרצפלד, וינצ'וק ורקר מהבנק למשכנתאות. החליטו החברים בעמדות להתחיל ביריות כדי להוכיח ל''בוסים'' עד כמה מצבנו דרוך ומסוכן. הרושם קלע אמנם למטרה. המשתתפים בישיבה נבהלו אבל וילנצ'יק התאושש מיד, ובחיוך הסביר שהיריות באות מרובה ציד של החבריה שלנו.
* * *
סחיבת אבטיחים
כידוע שמרו במשמרות - שניים בכל משמרת, ובשעה שאחד דרוך ומתוח, יכול היה חברו לנמנם ולהחליף כוח. לילה אחד במשמרת השנייה נפל בגורלו של ח-ק לשמור על י-ה. חברו של ח-ק החל לנמנם, פתאום נתעורר אינסטינקט של סכנה. ואכן משפקח את עיניו ראה שחברו לעמדה איננו. ולא עוד אלא הרובה עמד בפינה על מקומו. ח-ק שפשף עיניו, הסתכל לכל צד ולא יכול היה להבין פשר התעלומה. מיד נתברר הכל: מהשטח הערבי הגיח י-ה כפוף תחת שק מלא אבטיחים עסיסיים. על נזיפתו של חברו, ענה: אין דבר קח אבטיח ובתאבון!
