צופית

1910 - 1979

בת ירחמיאל ושרה דניאל
חיה פרליס, לבית דניאל, הגיעה למושב באמצע החיים, אך בסימן של תקווה. הביא אותה ירחמיאל פרליס, שכבר קשר אז את גורלו עם צופית. כך ניתנה לחיה ההזדמנות להכות שורש של ממש בארץ, לא רק בדרך של הקמת בית ומשפחה, אלא גם באמצעות ההיאחזות באדמה, דבר שכל כך התאוותה לו.
חיה נולדה בוולקוביסק (כיום ביילורוסיה). אביה, הרב ירחמיאל דניאל, היה ראש ישיבה בעיר היהודית ובעל מעמד רוחני בסביבתו. סבא דניאל, שלא זכה לעלות ארצה, הוא שהנחיל לאמי, חיה, ערכים הומניסטיים ויהודיים, ורוחו שרתה בביתנו ובאורחות חיינו כל הימים.
יושר מידות ויושרה, צניעות ודרך ארץ, כבוד האדם וחמלה על כל חי, אהבת הארץ והוקרת השפה העברית, העמלנות והחריצות – כל אלה היו אבני יסוד באישיותה של חיה, ואותם הרעיפה עלינו בדרך פועלה והתנהלותה העקבית, מבלי להכביר מלים.
חיה סיימה את לימודיה בגימנסיה 'תרבות' שבוילנה, והשתייכה לתנועת 'השומר הצעיר'. בשנת 1931 עלתה ארצה יחד עם חלוץ מביאלסטוק, אך נישואיהם כשלו. בשנים הקשות ההן נאלצה חיה לגדל את בתה הבכורה, שרה, בבדידות ובמחסור. הן התגוררו רוב הזמן בחיפה, שם עבדה כגננת, ולאחר מכן כמורה לכלכלת-בית. מבני משפחתה נותרה רק אחות אחת, שעלתה ארצה כחמש שנים אחריה. שאר בני המשפחה נשלחו למחנות השמדה.
בשלהי 1946 נישאה לירחמיאל פרליס, ובשנה שלאחר מכן הגיעה לצופית וילדה את בתה לאה. מאז התמסרה למשפחה ועבדה במשק הבית, הקימה לול תרנגולות, טיפחה גינת ירק ונוי ועצי פרי, וגם בפרדס טיפלה במו ידיה. התמודדות קשה נדרשה ממנה עם מחלת הלב המתמשכת של אבא, אך היא תמיד המריצה ועודדה, וטיפלה בו, כמו גם בבנותיה, בנאמנות ובהתמדה ללא לאות.
חיה אמי נפטרה שמונה שנים לאחר מות אבא, שנים שבהן שוב נידונה לבדידות, ואף סבלה ממחלת הפרקינסון, שכילתה את כוחותיה ואת אמונתה בעצמה.
אך דברי אמי אתי יום-יום – כאז כן עתה. אמא הייתה מפיחת החיים בכולנו, המזינה בחומר וברוח, המאפשרת והתומכת במסירות אין-קץ.
לאה (ללה) פרליס קראוס