בן אוסי ויורם
2001 – 2023
יובל נולד וגדל במושב צופית, בן ליורם ואוסי ואח לשחר ועמרי. עם היוולדו, היה למעשה יובל לדור רביעי במושב צופית, לאחר שסבא וסבתא רבא שלו, אלכסנדר ורות רענן ז׳׳ל, ייסדו את המושב ב1933.
יובל למד בבית הספר היסודי בצופית, ועם סיומו למד בבית הספר השש שנתי עמי אסף שבבית ברל, כשבתיכון בחר ללמוד כמקצוע מורחב במגמת ״משפט עברי״.
יובל מגיל צעיר אהב כדורגל, מוזיקה וטיולים. בגיל 17 יובל נפצע ברגלו באימון כדורגל והחל בשיקום ובאימונים בכדי להתגייס לשירות משמעותי בצבא, למרות פרופיל רפואי של 72 לאור הפציעה.
לאחר סיום לימודיו בתיכון, ולאחר התלבטויות, בחר לדחות את הגיוס בשנה בכדי להיות חניך במכינה הקדם- צבאית ״תבור״ בנוף הגליל. שנה זו הייתה משמעותית מאוד ליובל ובטרם הגיוס לחיל השריון נשאר לשמש מדריך בוגר לחניכי המכינה החדשים במשך מספר חודשים בהתנדבות, על חשבון הזמן החופשי שלו לפני הצבא.
יובל התגייס בדצמבר 2021 לחיל השריון, במטרה להגיע לפיקוד במהירות האפשרית. בתום הטירונות והאימון המתקדם שובץ לחטיבה 7, כפי שחלם ורצה, ולאחר סיום המסלול יצא ישר לקורס מפקדי טנקים. משם המשיך ישירות לקורס קצינים ולאחר סיום ההשלמה (בהצטיינות מופת) שובץ להיות בתפקיד מ״מ בקורס מט״קים, אחד התפקידים הנחשקים בחיל.
ב-7 באוקטובר 2023 יובל היה בביתו לאחר שיצא הביתה לסופ׳׳ש, ולאחר זמן קצר מפרוץ האירועים של אותו הבוקר כבר קפץ יחד עם חבריו ומפקדיו בחזרה לצבא ולחם בעוטף.
גם בימים הקשים והנוראיים האלו, בעת לחימה, חיוכו הזוהר של יובל שכל כך אפיין אותו לא ירד מפניו.
יובל נפל ביום רביעי ה-11.10.23, בשעה 6 וחצי בבוקר ליד כיסופים.
ליובל היו 2 משפטים שהובילו אותו בחייו, ונשארו איתנו לאחר לכתו, כאלו שמסמלים מי היה יובל יותר מהכל:
הראשון, המשפט הכתוב על קברו, הוא ״השמים הם הגבול והדרך דרך ארץ״. המשפט הזה מסמל את דמותו של יובל – לשאוף תמיד הכי גבוה שאפשר, לחלום בגדול, ולעשות הכל תוך ראיית האחר ובדרך ארץ.
השני, המשפט אשר מוביל אותנו מאז נפילתו, הוא ״מי שיכול צריך״. גם במובן הרגעי והקטן של משימה אותה יש לבצע וגם במובן הלאומי, הרחב – מי שיכול להתגייס ולתרום, צריך.
לאחר נפילתו, הוקמה על ידי משפחת יפה עמותה להנצחתו של יובל ושמה ״זוכרים את יובל״.
נזכור את יובל תמיד בזכות החיוך הענק שלו ובאור שהפיץ לכל אחד שרק פגש בו לאורך הדרך, באהבה הבלתי נגמרת ומתפשרת לארץ ולמדינה ונמשיך את דרכו.
