כתב אליק גינזבורג שגיא לקראת היובל של בית הספר בצופית

יש בי זִכרון ריחות וקולות של ערב בכפר,
עם מראות בוקר בצבעים זוהרים,
עם גגות רעפים וקולות צפרים
וילדים...ילדים צוחקים, צוהלים.

זכרון חמור דוהר ורגל יחפה
ניחוח חלב מהביל, זבל ולולים
ופרדס קשוט פריחה בשומה לבנה
וגדר...שהיא גבול ונימים נרעדים;
יללת תנים, חרדות ופחדים.

יש בי זכרון אהבה לצופית – לשרון
לגבעה ולכפר, לילד שבי ולכל חבריו.
יש בי זכרון ביתי הרחוק
המצוי חקוק בתוכי על נגלאותיו ורזיו.

זכרון מרחב פרדסים משכר
בצבעיו, בצליליו ובמשחקי צלליו
על ברכה, ירוקת ובית משאבות מפכּה
שהם שדה המראָה לילד, רעיו וחלומותיו
של שרבּוט ילדים בחול ותנוחת חרדון.

יש בי זכרון הכפר וכל סודותיו
זכרון אדם,אדמה ו...חזון (!)
שהפך למציאות שהפכה לחלום (!)
של ביתי האהוב – הבית הקטון
בו נִשאה והתגשמה תפילת אם עתיקה.

יש בי זכרון אהבה לצופית – לשרון
לגבעה ולכפר, לילד שבי ולכל חבריו
יש בי זכרון אהבה לביתי הרחוק
המצוי חקוק בתוכי על נגלאותיו ורזיו.