בת יוסף ואסתר רודרמן
נולדה ברוסיה בעיר מינסק. בהיותה בגימנסיה הצטרפה לתנועה הבולשביקית וגורשה לסביר.
בשנת 1926 עלתה לארץ והצטרפה למשק הפועלות בעפולה שם עבדה בחריצות בכל עבודות הבית והשדה ורכשה חברים חדשים.
כעבור שנים אחדות עברה לחווה החקלאית בקלמניה. שם עבדה במטבח והפליאה להכין מטעמים לטעמו האישי של כל אחד ואחד מן העובדים שחפשו קצת טעם של בית אחרי יום עבודה קשה. בקלמניה הכירה את אברהם גובר והשניים הקימו את ביתם המשותף.
בשנת 1936 הצטרפו למושב צופית וקלרה נרתמה לעבודות הבית והמשק.
משעה מוקדמת היתה טורחת ועמלה בלול, בבית, במטבח, בכביסה וכמובן בעזרה ההדדית שהיתה אחד מעקרונות המושב. חברה יולדת, או חולה, נרתמים ועוזרים, שמחה בכפר? היא נרתמת עם כולם אופה ומבשלת מכינה וטורחת תמיד בשמחה וברצון. יחסים מיוחדים נרקמו בין משפחת גובר ו''השכן'' מעבר לכביש, ביה''ס האזורי על מוריו ותלמידיו. רעש הילדים והצלצולים התכופים הוו מנגינת רקע קבועה ונעימה.
עברו השנים וקלרה התפנתה לעבודת התנדבות והיתה בין מקימי ארגון יע''ל והקפידה להגיע לבי''ח מאיר ולעזור לנזקקים.
לקלרה ואברהם שלושה ילדים צביקה, מליק ועדנה כשנשאו הילדים ונולדו הנכדים היתה ''סבתא קלרה'' דואגת, אוהבת, תומכת ומארחת באהבה ובמאור פנים ואף פעם לא אמרה קשה לי.
היא נקטפה לפתע באמצע העשייה וככה נזכור אותה כולנו זריזה, פעילה ואוהבת.