צופית

1906-2007

בן מרדכי וצפורה יוניצ'מן
מסכת חייו של אבא היא שיעור היסטוריה אחד מתמשך המגלם בתוכו את תולדות הציונות, הגשמתה בפועל והמאבק על המדינה שבדרך.
אבא הגיע לארץ בשנת 1926 בהיותו בן 20 בעלייה הרביעית במסגרת תנועת ''החלוץ''. הוא עבד כפועל בפרדסי נס ציונה, רחובות והרצלייה. לאחר שהגיע להרצלייה, שקד על סידור סרטיפיקטים לאמו ושלוש אחיותיו שהגיעו בעקבותיו להרצלייה ונמנו עם מייסדי העיר. (אחות ו-3 אחים נוספים נשארו בפולין ונספו בשואה.)
המוטו שלו, עבודת כפיים, הוביל אותו בתחילת שנות ה-30 להצטרף לקבוצת מייסדי צופית במסגרת התיישבות האלף. את אימא הוא הכיר בהרצלייה, וב-1935 הם התחתנו ובנו את ביתם במושב. המוטו שלו היה: עבודה עצמית, ובכוח התעקש לא להעסיק פועלים עד סוף דרכו החקלאית. ממש זן נדיר...
בתקופת המאבק על המדינה שבדרך, אבא היה חבר הגנה ושימש כנוטר. לאחר קום המדינה היה מא''ז במושב.
עד גיל 90 הוא עבד במלוא המרץ בפרדסים. היה מהראשונים בארץ שהתחיל לגדל אבוקדו כשהענף היה ממש בחיתוליו, ועל כך הייתה גאוותו. הטרקטור היה הסמל המסחרי שלו. הוא לא היה מוכן שיסיעו אותו ברכב כי לכל מקום אפשר להגיע בטרקטור... כשנגנב הטרקטור לפני כ-7 שנים הוא הרגיש שאיבד את רגליו...
אבא התברך ב-8 נכדים וב-15 נינים. הוא היה מסור להם מאוד והתגאה בהם. שנותיו האחרונות היו רוויות סבל וייסורים לו ולסביבתו. ב-8 בינואר נחתם הפרק הזה של 100 שנות עשייה ציונית חקלאית.
קברו משקיף על ה''פרדס הזקן'' שהיה ''הביבי'' שלו.