1905 – 1976

בן מנחם ואסתר
יצחק שפירא (1905 – 1976) נולד בהורודנקה שבגליציה. בן למשפחת רבנים מפוארת, שהפך לחלוץ. בגיל 15, הקים קן של תנועת גורדוניה בעיירה שלו, ריכז את פעולות הקק''ל והקים בי''ס עברי. המשיך ללמוד ''בישיבה'' עד גיל 19 ואז יצא לקבוצת הכשרה בפולין, ממנה חזר עם ''דיפלומה'' של ''פועל שחור''.
עלה ארצה ב- 1926 והחל לעבוד כפועל בפרדסי פ''ת – בה כבש את העבודה העברית. אח''כ היה לחבר בקיבוץ ''הכשרה'' ובאותו זמן חבר במועצת פועלי פ''ת (עם ארגוב ודוד בן גוריון). היו אלה שנים של עבודה פיזית קשה ורעב. ב- 1933 עלה עם לוטי אשתו להתיישבות בצופית, כאחד ממקימיה. ב- 1936 היה למנהל יכין חק''ל בכפ''ס והשרון ונלחם שוב על עבודה עברית בפרדסים.
מ- 1940 – 1943 היה למזכיר מועצת פועלי רעננה.
ב-1944 – 1946 היה מזכיר מועצת פועלי כפ''ס. בתפקיד זה הקים מפעלים לליטוש יהלומים (לשם תעסוקה מקומית), היה ממקימי ביה''ס התיכון ''כצנלסון'' והקים את בית הנוער העובד וקולנוע ''רון''. כן היה פעיל בהקמת ''שיכון עליה'' לעולי תימן.
מפעלים אלה נתנו דחיפה להגדלת המושבה, והייתה זאת התקופה המזהירה בחייו, כדבריו.
1948 – 1976: היה למזכ''ל המרכז החקלאי, חבר הוועדה המרכזת של הוועד הפועל, חבר מזכירות מפא''י, חבר לשכת מפלגת העבודה ומועמד מטעמה לכנסת החמישית.
זמן קצר לאחר צאתו לגמלאות נפטר ממחלה קשה ב- 1976.
במשך שנות פעילותו כנציג תנועת ההתיישבות במוסדות הציבוריים - לא זנח לרגע את הטיפול במשק שלו בצופית ואת פעילותו במושב ובוועד המושב.
יחד עם זאת היה אב למופת לשלושת ילדיו ודאג למשפחתו. בשבתות יצא להשלים את מכסת קטיף הפרי בפרדסים ואליו הצטרפו ילדיו ונכדיו, שקטפו ושוחחו על כל הבעיות הפרטיות והכלליות וכך עזרו לו להשלים את המכסה.
על קברו בצופית כתבו ילדיו:
''מבחירי משפחת האדמה וממפלסי דרכה של תנועת העבודה''.
על החתום: ילדיו וב''ב:
רות צמודי, יורם שפירא, הדסה אפרתי