צופית

שמעון דיין
בן רחל ואברהם דיין
שמעון נולד בתוניסיה בעיר סוסה. את ילדותו עבר כמו כל ילד שגדל במשפחה ממוצעת.
בהיותו בן 12, במלחמת העולם השניה, נהרג אביו, ביתו התמוטט והמשפחה נשארה ללא אב וחסרי כל. שנה עברה עליו במחבוא בחווה. כשהגרמנים עזבו את תוניסיה חזר ללימודים, הצטרף לצופים שהמשיכו את החינוך שקיבל בבית- אהבה לישראל.
הוא סיים את לימודיו בתיכן בהצטיינות וקיבל מילגה ללמוד באוניברסיטת סורבון שבפריז. את לימודיו הוא עזב ובא לישראל ישירות למלחמת השחרור. מהאניה לצבא. כשסיים את שרותו הצבאי הצטרף למשפחתו שהקימו את מושב גילת.
בגילת היכרתי אותו: עלם יפה בלורית, צחור שיניים, חיוך מקסים, מנגן (במפוחית וקלרינט) שר ורוקד. היכרנו, אהבנו והתחתנו.
באנו לצופית ופה הקים משק – לול, פרדס ולבסוף פרחים. למד באוניברסיטה מתמטיקה ופיזיקה, שלט באנגלית וצרפתית, התנדב לפעילויות במושב ואף כיהן מספר שנים כיושב ראש האגודה.
בשנים האחרונות, כשלא יכול היה להמשיך לעבוד פיזית, העסיק את עצמו בטיפול בנכדים, בגינה ו בקריאה. הנכדים בקרו אצלו מדי יום ביומו. הוא טיפל בהם ושיחק אתם עד שחלה במחלה קשה מאד שהכריעה אותו.
השאיר אחריו שלושה בנים ואותי.
נזכור אותך שמעון, האדם הדואג, האוהב והעושה. לא נשכח אותך לנצח.
יהי זכרו ברוך,
אשתו ורדה