צופית

מאת דודי דניאלי

מי מכיר? מי יודע? האם זה שם מקום? או מותג? ובכן זה גם שם גם מקום וגם מותג.
ותיקי הכפר מכירים ויודעים, זה לא סתם שם. נישקה ז''ל היתה אשתו של שמעון סניטקובסקי ז''ל, אמם של יוסי סיני וזיוה גוטמן החיים שהמשיכו לגור במושב. ביתם היה ממוקם בנקודה טופוגרפית אסטרטגית ממנה ניתן היה לתצפת ולהשקיף על כל הנכנס מכיוון כביש כפר סבא רמת הכובש. ליד הבית עבר צינור בקוטר כ-10 צול בגובה של כ - 60 ס''מ מעל הקרקע ובאורך של כארבעה מטר והוא שימש מקום ישיבה נוח כמו ספסל ובזכות שני מאפיינים אלה נהפך למרכז, מעין ככר המושב. במהרה קיבלה ''הככר'' את שמה לש בעלת הבית הסמוך - ככר נישקה.
הככר היתה מרכז התכנסות, הבילוי ותמצית חיי התרבות, הפולקלור ובעיקר בסיס ההתארגנות והיציאה לכל פעילות מכל סוג של בני המושב ונספחיו בסוף שנות הארבעים והחמישים של המאה ה - 20 - בסך הכל לפני כשישים שנה.
זו הסיבה שהמקום נקבע כאתר הסטורי שנרשם בספר דברי המושב ובספר דברי הימים - ככר נישקה.
ואם אסיפות חברי המושב התקיימו בבית העם (בית צוקרמן), הרי שאסיפות הנוער וכל הגילאים בעת ובעונה אחת היו בככר נישקה. אנו הילדים, בני ה - 13-14 ו - 15 משוחררים מדאגות, היינו מאזינים בצמאון, בפה פעור ובקנאה בלתי מוסתרת לסיפורי בוגרי הפלמ''ח ויחידות צ.ה.ל האחרות על מלחמת השחרור שזה עתה הסתיימה. חוויות כאלה ואחרות וכמובן גם סתם צ'יזבאטים ואנו הצעירים כיד הדמיון נותנים דרור למחשבה ובמלל, לחלומות נעורים: מה נעשה ומה נפעל כשנהיה גדולים. וזאת עליכם לדעת, בערוב היום ולא לפני שקיעת השמש בעיקר בערבי שבת ולעיתים גם באמצע השבוע, ההתייצבות בככר נישקה היתה חובה- עם או בלי אפניים כי אולי נרצה לרכב לטיול ואולי סתם להשוויץ עם אפניים חדשים. לימים כשאנו, בני החמש עשרה של סוף שנות הארבעים, הפכנו להיות הבוגרים ובמקום האפניים שלטו אז באפנה אופנועי המאצ'לס, הבי אס אי, הנורטון, הג'בה הצונדפי, הטריומפ וכמובן ה''הארלי דוידסון'', תערוכה לתפארת. מה העסיק אותנו? על מה דברנו ובמה דנו, הכל מכל כל.
למי יש חברה, למי אין, האם יפה, מכוערת, שווה או לא שווה, לאן רוכבים היום, לאיזה סרט, לכפר סבא, לרעננה, מי מרכיב את מי על האופנוע ואולי בכלל לקפוץ לשפת הים לאיזה קומזיץ. הדיונים והוויכוחים רועשים וגועשים לתוך הלילה על שטויות אבל גם על דברים העומדים ברומו של עולם, לאיזו יחידה להתנדב, גולני? צנחנים? גבעתי? אולי לנסות טיס? או קומנדו ימי? ואולי נחל, גרעין והתיישבות?
גם בתנועת הנוער עסקנו, הנוער העובד, השומר הצעיר, הצופים ומחנות עולים ופוליטיקה? הו הו, מפא''י, מפ''ם, מערב או מזרח, אמריקה או ברית המועצות, ויכוחים, צעקות, שאגות, מריבות, שעות על שעות ואין צד מנצח אבל הסיפוק - מושלם.
אכן היו ימים והיו זמנים לנו, המבוגרים והזקנים ילידי המושב ובניו, נשאר להתרפק על נוסטלגיה ועל תום נעורים והרבה געגועים ו להוריש לכם, הדור הצעיר, המרושת (באינטרנט) סיפורים ודברים על ימי בראשית של המושב.