בנימין כ''ץ / עמ' 75-77

בשם מושב צופית יש לי העונג והכבוד לברך אתכם בכינוסנו המשותף ביום מלאות עשר שנים להתיישבותנו.
כאן תוכלו לראות ולקבל מושג על התפתחות מפעל ההתיישבות הזה שביסודו הונח הקיום מהפרדס ומעבודה שכירה כהשלמה. כאן תוכלו לעמוד על המשבר שעבר עלינו במאורעות ובמלחמה, שהביאו למצב של כמעט חוסר קיום בהיסתם מקורות עבודת החוץ, שברובן היו קשורות בענף הפרדסנות, ועל התגברות חברינו על המשבר תודות למרצם ויזמתם וחתירתם הבלתי פוסקת להשתרש בקרקע ע''י יצירת משק אינטנסיבי מסועף בכוחות עצמיים המאפשר לנו כיום קיום הוגן, גם אם משקנו ככל משקי התיישבות האלף סובל ממכסת הקרקע הזעומה המונעת מאתנו פיתוח מלא של המשק.
חברי צופית כפועלים ותיקים במושבה, ככובשי עבודה במשך שנים, כמהו תמיד לפיסת קרקע ולהתיישבות. לפני עשר שנים, ויותר מזה, בתקופת שפל בהתיישבות צריך היה בתעוזה רבה כדי לחלום על התיישבות חדשה ויותר מזה להגשימה הלכה למעשה, ומה עוד שהתיישבות האלף היתה כעין סטייה מהדרך המקובלת של ההתיישבות הכבדה.
רק הרצון הלוהט של החברים ועזרת המוסדות הם שעמדו לה להתיישבות זו להגיע עד הלום.
לאחר עשר שנות קיומה נתבררו שני דברים: א) חוסר האפשרות לקיים משק חד-גווני על מכסת קרקע מצומצמת; ב) אי היכולת להשתחרר מהתלות בעבודות חוץ בלי תקציב מלא לפיתוח ענפי המשק.
בברכנו היום את חברינו בהתיישבות האלף ואת באי-כוח המוסדות המלווים אותנו מראשית דרכנו בטיפול ובמסירות רבה, אנו חדורי תקווה, כי בקרוב יימצא הפתרון לשאלות היסודיות האלה וכי בכינוס הבא של ההתיישבות הזאת תהיינה נקודותינו מושרשות בנוף הארץ, מבוססות מבחינה משקית וגם תשמשנה מקום קליטה להמוני בית ישראל הנמקים בגולה הדוויה. שכן שאיפת כולנו לכנס את פזורי עמנו בארץ והשרשתם בקרקע המולדת.
שאו כולכם ברכה.

בשם בית הספר בצופית ברך את הכינוס התלמיד ראובן קלינסקי ז''ל עמ' 76

אורחים נכבדים!

בשם ילדי ביה''ס בצופית, ובשם תריסר הבנים והבנות בני גילי, שנולדו בתקופת העלייה לצופית, הריני מקדם את פניכם בברכה.
לצערנו, אנו קטנים עדיין ואין ביכולתנו להעריך את שאתם עושים למען עמנו וארצנו. אך דבר אחד אנו יודעים: מאז העלייה על הקרקע עברו עשר שנים קשות על מושבנו, על הורינו ועל בית-ספרנו עד שהגענו למצב בו אנו נמצאים היום. מי יתן וביובל העשרים, כאשר אנו נהיה בין הבונים והמגינים, ניפגש שוב בריאים ושלמים ואחינו מהגולה ימצאו בארצנו מקלט בטוח.

בשם הנוער בצופית ברכה סימה בלובייס עמ' 76-77

אורחים והורים יקרים!

בשם הנוער במושב אברך אתכם ביום חגנו זה. השנים הראשונות של ההתיישבות עולות בזכרוננו כבעד ערפל. צעירים מדי היינו כדי להבין את משמעות המאורע. אולם עתה, עם התבגרותנו, ועם עמדנו על השינויים שחלו בחיינו ובחיי העם כולו עם פרוץ המלחמה - מבינים אנו מה חשובה וקשה הדרך, בה בחרו הורינו. אמנם מועטים אנו, אבל רצוננו עז ודרוך להמשיך במפעל אשר התחילו הורינו.

הורים יקרים! אנו רואים אתכם בעבודתכם הקשה והמפרכת ובהתלבטויותיכם
הרבות ויש לנו הרצון לעזור לכם ולכפר כולו. מעטים אנו
במספר, אולם אנו חלק של דור מתקדם של מגשימים נאמנים. אנו
מתפללים שיהיה לנו הכושר שהיה לכם, כדי שנוכל להמשיך במפעל
שאתם התחלתם בו. כי זו הדרך לבנין הארץ ולקליטת אחינו שבי הגולה.

היו ברוכים בחג העשור!