1928 – 1993

בן חיה ויהושע

חגי נולד בפתח-תקווה, בהיותו בן 5 עברה המשפחה עם ראשוני המתיישבים לצופית. חגי גדל בצופית, התחנך בבית-הספר העממי שבמקום. ילד ערני, שופע חיים, אהוד על כל הסובבים אותו, מוכשר מאוד שמגמתו הייתה להמשיך בלימודים חקלאיים ולא עיוניים, והוא בחר בבית-הספר מקווה-ישראל שנות 1942 – 1945 עברו על חגי בבית הספר החקלאי. הוא היה תלמיד מצטיין בכל המקצועות, ובמקביל נהנה מחיי חברה תוססים.

עם סיום הלימודים חזר הביתה ונרתם לעזרה במשק. במלחמת השחרור גויס לפלמ''ח ושימש כקשר בחטיבת אלכסנדרוני.

לאחר שהשתחרר מהצבא, הקים הוא ועוד 3 חברים קואופרטיב, רכשו טרקטור וכלים והחלו בעבודות ברחבי הארץ. אחת העבודות הייתה בנגב. לשם כך הועמס הטרקטור על גבי משאית. חגי וחברו צביקה לירמן ישבו על הטרקטור, המשאית התהפכה הטרקטור מחץ את צביקה ז''ל, חגי ניפצע קשה ברגלו, הוא טופל בבית- חולים השרון. אולם הטיפול לא הצליח ורגלו לא הבריאה לעולם.

שנתיים לאחר הפציעה נפטרו ההורים, בהפרש של שבועיים ביניהם בינואר 1952.

חגי סובל וכאוב מן המכה שנחתה עליו, שעדיין היה זקוק לתמיכה רגשית ועידוד של ההורים. התקשה בשנה הראשונה למותם, למצוא את מקומו, לאחר מכן אסף את כוחותיו והחל להשקיע בעבודות במשק החקלאי. הקים לולים, זרע וגידל בוטנים, תפוחי אדמה וכו'. בהמשך התמקד רק בגידול הפרדס. גם את החצר טיפח גידל פרחים ובעלי חיים.

היה בחור חברותי, תרבותי, אוהב ספר, אהב לספר סיפורים, בעל חוש הומור, התבלט בכל מקום באישיותו המקסימה.

עם השנים חלה נסיגה במצב בריאותו. בשנת חייו האחרונה הלה ההתדרדרות הדרסטית בבריאותו לאחר שהוכש על ידי נחש. כוחותיו לא עמדו לו עוד.

אחותו פנינה פיכמן