זכרונות מפורים בילדותנו
הורינו שהיו עסוקים במלאכות היום יום ומצאי הבדים או התחפושות לא היה בידם, אילתרו מפה ומשם:
חלוק בית של אמא ומסיכה קנויה היו תשובה מספיקה לחגוג ולהסתובב במושב בין הבתים ולראות אם מנחשים למי או למה התחפשנו ואם גם קיבלנו סוכריה או עוגית אוזן המן, היתה השמחה מרובה.
בשנים מאוחרות יותר היו הקאובויז פסגת התחפושת בפורים ועוד כהנה וכהנה.
אם למישהו היתה אמא תופרת שהיתה מוכשרת גם לתפור תחפושת היתה זו עוברת מדור לדור או משכן לשכנה.

אירוע אחד נצרב בזכרוני ומכיוון שהוא לא מזכה את גיבורת האירוע בנקודות זכות, לא אזכיר את שמה.
ומעשה שהיה כך היה:
לבשתי חלוק לילה עדין ורך ועטיתי מסיכה שאיכשהוא נמצאה לי ועם עוד שני ילדי שכנים יצאנו לסיבוב הופעות מחופשים.  הייתי אז בת 7 או 8 ושני הילדים שיצאו איתי היו צעירים ממני בשנה או יותר.
עברנו מבית לבית וההצלחה היתה כבירה:
לא זיהו אותנו ולא למה התחפשנו. עצם מעמד הניחושים : מי אנחנו, למה התחפשנו, היה שווה את ה''סיבוב'' עד, עד שהגענו לאחת השכנות וזו קראה קריאת התלהבות: אה ! זה החלוק של חיה וחשפה את התחפושת בצעקה אחת! היא התלהבה מהזיהוי המהיר והמדויק של הבת של חיה והצהלה שלה  פגעה בי והעלבון נצרב עד היום.
ולא אזכיר שלא קיבלנו לא עוגיה ולא סוכריה...
אירוע אחר הקשור בפורים אף הוא נצרב בזכרוני. היינו בכתה ג' ולא היתה לנו מחנכת כיוון שהיא יצאה לחופשת לידה וכך נשארנו לקראת פורים ללא מחנכת.
באותה עת קיבלנו את חוברות ''דבר לילדים'' ולפני פורים התפרסם סיפור על המלך אחשוורוש. יזמתי מפגש של 4 בנות כתה מצופית (למה 4 ? כי לא היו יותר בנות מצופית בכתה).
ליהקתי את אחת הבנות לתפקיד אחשוורוש ונסענו לכפר סבא לקנות כובע של מלך ושרביט -  מקל מלופף בניר כסף.
התפקידים האחרים עטו חלוקים ובגדי ''מלכות '' שהיו בבתים.
החזרות התקיימו בחצר בין הלולים ולמדנו את התפקידים בעל פה לפי המחזה הכתוב.
יומיים לפני פורים חלתה ''המלך'' וכשבאנו לביתה לבקש את הכתר ואת השרביט, נענינו בתגובה כועסת מצד האם שאמרה: לא די שהיא חלתה אז עכשו אתם רוצים לקחת גם את הכתר והשרביט?!
יצאנו מאוכזבים מבית ''המלך'' וחשוב להזכיר שהכתר והשרביט נקנו ממעות שאספנו. הנסיעה לכפר סבא עוד פעם לפני פורים היתה בלתי אפשרית וכך נשארנו בלי מלך ובלי אביזרי מלך.
ומכיוון שתפקיד המלך ממילא לא הצריך דיבור ולא משחק הצלחנו להופיע בפני הכתה גם ללא נוכחות המלך.
ואפילו זכינו למחיאות כפיים.