צופית

בן חיה ונתן לבנדיגר
נולד בפינסק שם היה מעורה בחיי העיר. בהיותו בן שבע עשרה וחצי נסע לארגנטינה כי לא קיבל סרטיפיקט לארץ. כעבור שנה קיבל את ה''סרטיפיקט'' הראשון שהונפק בארגנטינה ועלה ארצה ב-1925.
בתקופה הראשונה חבר לקיבוצים גבת, מרחביה, גניגר. בהמשך הגיע לעין גנים, ליד פתח תקווה, שם התארגן הגרעין של מושב צופית, אחד מישובי ''התיישבות האלף''.
ב-1933 עלה עם אשתו ציפורה ובנו הבכור ירמיהו על אדמת צופית. נטע פרדסים גידל ירקות, הקים רפת ולול ונעזר בחמורו הנאמן ''זונטיק''. אורח שבא לבקר יצא תמיד בידיים מלאות בפירות ובירקות מפרי עמלם. לצד העבודה הקשה היה פעיל בענייני המושב וארגן טכסים, ביניהם חג הביכורים שהשתתפו בו הרצפלד ושרה לוי-תנאי ולהקתה. היה מכריז במכירה פומבית על הביכורים והתמורה הועברה לקרן הקיימת לישראל.
ב-1965 יצא לאור ספר צופית. אבא היה הרוח החיה של הספר. הוא דובב חברים ועיבד את סיפורם להדפסה וגם הוא כתב סיפורים אחדים. כתבות וסיפורים שלו הודפסו בעיתונים רבים ובכתבי עת. שר ב''מקהלת אלף'' ואף דאג שהמקהלה תופיע בטלוויזיה.
היה ער למתרחש בארץ ובעולם ובעל ידע רב בהיסטוריה ובגיאוגרפיה.
כל חייו, עיר הולדתו פינסק ליוותה אותו. הוא החליט להנציח אותה במפה מיוחדת במינה המכילה מלבד רחובות, שמות משפחה יהודיים, בעלי תפקידים למיניהם, רבנים לפני חמש מאות שנים והגטו במלחמת העולם השנייה מסומן בצבע.
המפה מצויה ביד ושם, בבקעת הקהילות, בבית התפוצות, במוסדות אקדמיים, בארץ ובעולם וכן אצל בעלי זיקה לפינסק. בתכנית הטלוויזיה ''מדור לדור'' שהנחה שאול מייזליש אבא הופיע עם המפה, עם הטורייה ההיסטורית שלו שאהרן דוד גורדון עדר בה.
ב-1991, לאחר פתיחת השערים לרוסיה הגיע איתי לפולין ומשם לרוסיה הלבנה, לפינסק. הוא זכר כל פרט. צעד אל ראש העיר כדי לדרוש מצבת זיכרון לנרצחים היהודים במלחמת העולם השנייה וקיבל הבטחה שהמצבה תוקם. כעבור שנתיים נסע בקבוצה מכובדת מישראל לחנוך את המצבה.
הוא וציפורה היו הורים לשלושה:ירמיהו, ביליה ומשה, וזכו לנכדים ולנינים. הוא נפטר בא' באב תשע''א, האחד באוגוסט 2011 בגיל מאה וחמש ושבעה חדשים.
יהי זכרו ברוך