1901 – 1984
בן חנה ואריה
יליד ינובה שברוסיה, ימי ילדותו הוקדשו ללימודים ב''חדר'' ובישיבה בביאליסטוק. בנערותו הצטרף לתנועת ''החלוץ'' והיה ראשון העולים מעירו לישראל ב 19.3.22 .
ראשית דרכו בסלילת כבישים, גידול טבק , ובהמשך עבר לפתח- תקווה, שם הצטרף לאירגון חקלאי א' שמטרתו התארגנות להתיישבות חקלאית. עד להתגשמות החלום עבד בפרדסי פתח-תקווה, בטפסנות בנין ובכל עבודה מזדמנת.
ב1929 נשא לו לאישה את אהובה ויחד רקמו את חלומם - להקים משק עברי בארץ ישראל. לימים החלום התגשם, וב1933- עלו עם ראשוני המתיישבים לצופית.
אבא עם תבונת ידיים וראש פתוח פיתח את משקו - לול, רפת, פרדס, מיכוורת וגידולי ירקות. עבד ביום ובלילה, ולא נרתע מפני קשיים. במו ידיו, בכוח רצון ובתושייה הגשים את משאת נפשו. לימים רכש ידע בהפעלת מדגרה והכניס ענף חדש זה לצופית.
בזכות ידי הזהב שלו, חיפוש אחרי חידושים ומזון לנשמה, גידל דלעות דקורטיביות ואימץ לו את הפיסול בדלעות כתחביב. עבודותיו זכו למחמאות והוצגו בתערוכת תחביב ארצית בתל-אביב.
אבא היה מעורב בכל המתרחש במושב. גולת הכותרת בשליחותו הציבורית - הקמת בית הכנסת וקירוב הדור הצעיר למסורת ישראל ומורשת העם. התמיד בקיום מניין מדי שבת ודאג גם לתפילה בחגים.
במקביל ידע אבא לשמוח, להתלוצץ, לתכנן ''מתיחות'' לארגן ''פלישות'' עליזות לבתי חברים ולהתמוגג - באהבה ובנחת מחיבוק הנכדים והנינים.
צניעות, יושר, הגינות וחברות אמיתית היו נר לרגליו. '' איזהו עשיר? – השמח בחלקו'' היה חקוק על דגלו, הדגל לאורו חי וחינך אותנו ממשיכי דרכו .
הבנות חנה'לה ורלה