חסיה קופרמינץ (דרורי) (תנועת המושבים) / עמ' 87

כחברה במזכירות מועצת הפועלות, עלה בגורלי ללוות את ההתיישבות הזאת בשנה הראשונה לעלייתם של החברים לישוביהם, וראיתי כיצד היא נבנתה בעבודת יום ולילה, תוך מסירות בלתי שכיחה. חברים ואירגונים, אשר נפשם היתה קשורה לצורת התיישבות בגליל ובעמק, נאלצו לוותר על משאת-נפשם ולעשות מאמץ להשתרש באיזור אחר ובתנאים כל כך שונים, שהיו רגילים להם. אלא שבסופו של דבר, עלו והצליחו גם בתנאים אלה.
מי שנקרה באמצע היום לכפר מכפרי התיישבות האלף, לא היה מוצא שם חברים, כי הגברים כולם עבדו במושבה או בסביבה הקרובה, ובכר עבדו החברות בלבד. החברים היו מוסיפים משארית כוחותיהם לפיתוחו של המשק, בשובם עם ערב מעבודתם, ואילו העבודה במשק במשך היום נעשתה ע''י החברה. החברה עמדה כאן בפני תפקידים חשובים: לבנות משפחה, להקים משק בלי ציוד מספיק, ויחד עם זאת לעצב דמות של כפר, באיזור ובתנאים שלא היתה רגילה בהם. והיא עמדה במשימה! באותם המושבים, בהם נתנה את ידה במלוא מסירותה ויכולה במשק ובחברה - עמלה נשא פרי. הוא נראה לעין בכל נקודה, והמושב צופית הוא אחת הנקודות המשמשת דוגמה לכוחות היצירה הטמונים בישובים אלה.

חברות! הראיתן יכולת בלתי שכיחה. ברכתי שבתקופה הבאה תבססו עוד יותר את הדמות החברתית על ידי פעולתכן אתן ועל ידי פעולת ילדיכן - זה הפרי הבשל הנהדר ביותר, אשר אליהם נשואות עינינו.