צופית

ארץ קטנה
נולדתי בארץ קטנה- לא מדינה- שהייתה בשליטת אימפריה גדולה.
רחוקה מאוד ממדינת ישראל. לארץ הזאת קראנו.... ארץ ישראל. בתעודת הלידה שלי רשום שמה ; פלסטינה –א''י.
בארץ היו פחות מארבע מאות אלף יהודים וכמיליון ערבים.
לא היה אז לאום פלסטינאי היו ערבים ויהודים –כולם אזרחי ותושבי שטח המנדט הבריטי.
במקום הקטן בו גדלתי לא היו כבישים, היו דרכי עפר. וכלי הרכב היו רגלינו.
לכל משפחה היה רכב אחד- חמור או אתון. למעטים  במושב היה  ''רולס רויס'' כלומר, סוס ועגלה.
כביש נסלל קרוב למושב צופית ( המקום בו גדלתי) רק בעקבות ה''מרד הערבי הגדול'' (לא פלסטינאי) שפרץ ב-1935 .
זאת בגלל צרכי הצבא הבריטי ,שהיה צריך להוביל את כוחותיו במהירות למוקדי המרד בטירה , בטייבה וכיו''ב.
הכביש הנ''ל נסלל לאחר לידתי. להלן הסיפור שהיה כרוך בלידתי: באחד בינואר 1935 תקפו את אמי צירי לידה.
במחוזותינו לא היו אמבולנסים ואפילו לא מכוניות. היו אלו ימים גשומים מאוד.
אבי שאל סוס ועגלה והחל להסיע את אמי לבית חולים ''עין גדי'' בת''א, זה היה בית החולים הקרוב ביותר.
באזור כפר מל''ל היה ערוץ מלא מים גועשים ובלתי עבירים. בגדה מנגד עמדה עגלה רתומה לסוס שהייתה בדרכה לכפר סבא.
אבי חצה את הנחל בגפו והציע לבעל העגלה שחנה ממול עסקת חליפין בעגלות.
שניהם חצו את הערוץ עם חפצים שהיו על העגלה. אבי נשא את אמי על ידיו דרך המים הזורמים אל העגלה שמנגד.
שתי העגלות סבו על עקבותיהן וכך הגיעה אמי לבית החולים בת''א.
אני, כנראה בגלל מזג האוויר שבחוץ, התמהמתי לצאת לאווירו של עולם וכך התרחשה לידתי ב-3 בינואר. אגב, העגלות חזרו לבעליהן.