1905 – 1971
בת מרים וראובן
פנינה עלתה לארץ-ישראל בשנת 1926 מקמניץ-פודולסק שברוסיה. שם למדה בגימנסיה ובגיל צעיר הצטרפה ל''חלוץ'', תנועה בלתי ליגאלית, ופעלה בה במחתרת.
כשעלתה לארץ, הגיעה ל''הכשרה'' בפתח-תקווה. התקופה הייתה קשה והיא עבדה בפרדסים, בסלילת כבישים, ובכל עבודה שניתן היה להרוויח בה שלושה או ארבעה גרוש ביום. פנינה הייתה תמיד אופטימית, רוחה לא נפלה והיא האמינה שיבואו זמנים טובים.
ב''הכשרה'' היא הכירה את ישראל ובשנת 1933 הם עלו להתיישבות.
בתחילת דרכם בצופית, עבד ישראל בעבודות חוץ ופנינה מלבד גידול הילדים עסקה גם בעבודות המשק החקלאי. יחד עם זאת מצאה זמן לעבודה ציבורית, כמו התרמות לקרן-הקיימת.
במהלך השנים נולדו: שושנה 1930, עמירם 1936, ואיתן ז''ל 1941.
פנינה חינכה את ילדיה להמשיך בדרכה ושמחה לראות את המשפחה גדלה ואת המשק פורח.
פנינה נפטרה בטרם עת ממחלה קשה בהיותה בת 66 והיא חסרה לנו מאז.