צופית

1918 – 1989

בן גולדה ואלעזר
שמעון אבינו ובעלי היקר נולד בורשה שבפולין ב1918. בהיותו נער בן 18 נפטר אבי המשפחה, ועול הפרנסה נפל על כתפיו. מבחן שכבר אז, כמו במשך כל חייו, עמד בו בהצלחה יתרה הודות לחריצות והתמדה ראויים לשבח.
ב1939 בן 20, עת פרוץ מלחמת העולם השניה, נאלץ לעזוב את ארץ הולדתו, ולחיות בתקופה קשה זו בברה''מ של אז. רק לכששב בגמר המלחמה, נאלץ להתמודד עם הגרוע מכל: אימו, אחיו, ואחותו ניספו בשואה.
נחוש לעלות לארץ– ישראל, חבר לקבוצת יהודים ששרדו את אותה תקופה, והגיע ארצה
ב 1950.
ב 1951 התיישבנו בעלי ואני, פרידה, במושב צופית, שם נולדו ילדינו אלי וניצן. את תפקידו כמנהל חשבונות במזכירות צופית מילא בנאמנות, ויושר חסרי פשרות, שזכו להערכה ממוקיריו ולא נעלמו גם מעיני מתנגדיו.
במקביל לעבודתו זו, ולתפקידו לעתיד לבוא, פיתח משק חקלאי, נטע עצי הדר ולא חסך מעצמו גם את מלאכות התחזוקה.
זאת ועוד: השתלם בקורסים לראיית חשבון, ומאוחר יותר ניתמנה למנהל חשבונות בחברת ''קרן למשקי עזר'' בת''א. ולא בכדי גם כשחלה עמדו לו שנות מסירותו כדי להמשיך ולתרום במשרתו, עד סמוך פטירתו ב – 3.9.89
בני המשפחה מכירים בזאת את תרומתו לאהבת העבודה ולחריצות ויושר בלתי נלאים, שדווקא בתקופה קשה זו, הן למדינה והן לחקלאות, נעלמים וחסרים כל כך.