צופית

1985 - 1902

בן דוביצה וזאב
אבינו, מרדכי בן-פזי (גולדגוט) נולד ב- 5.7.1902 בעיירה שיפוטובקה שבאוקארינה. הוריו עסקו בסחר תבואות. שפת הדיבור הייתה רוסית. אבא למד בבית-ספר רוסי. אביו שכר מורה לעברית שהיה בא לביתם ובבית דיברו וכתבו עברית.
בסיום מלחמת העולם הראשונה, דודים מאמריקה שלחו לאבא כרטיס נסיעה לארצות הברית, אבל הוא היה ציוני והחליט לעלות לארץ-ישראל. אבא חצה את הגבול לפולין בסתר וחי בורשה כשנה, שם חיכה לסרטיפיקט לא''י.
אבא הגיע באוניה לנמל יפו והפעולה הראשונה שעשה היה לשנות את שם משפחתו מגולדגוט לבן-פזי, אולם מכריו הרבים המשיכו לקרוא לו גולדגוט כל ימי חייו. אבא גר במחנה האוהלים בפתח-תקווה, שם הכיר את אמנו ועבד בכל עבודה שהזדמנה ובהמשך התמחה בחפירת בארות.
אבינו היה מראשוני המארגנים להתיישבות במושב עובדים. צורת התיישבות זו קסמה לו.
אבא השקיע הרבה מאמצים בצד הארגוני והחברתי של המושב לקראת העלייה על הקרקע ועמד בראש מוסדותיו. היה מראשוני המתיישבים ב- 1933. אבא היה יו''ר ועד המושב מספר פעמים. לפני קום המדינה היה חבר בועדת החינוך. היה פעיל בתנובה אקספורט.

בזמן מלחמת העולם השנייה לא הייתה אפשרות לייצא את התפוזים לחו''ל וחיפשו מקורות פרנסה אחרים כמו תפוחי-אדמה, בוטנים, רפת ולול. מאז אבינו לא עבד יותר מחוץ למשק והתפרנסנו אך ורק מהמשק, כשאנו הילדים השתתפנו בעבודת המשק.
לאבא היו שתי אחיות חנה וחסיה. בתחילת שנות ה –30 אמו הוכתה למוות ע''י חיילים קומוניסטיים. אביו ואחיותיו נרצחו ע''י הנאצים.
בגיל 70 אבא נדרס ויצא ממעגל העבודה. המשק עבר לדובי, אחינו.
אבינו היה איש חכם, ישר וחסר פניות ולכן רבים באו להתייעץ אתו בענייני משק והוא שימש גם כבורר בסכסוכים. הוא אהב לשיר והשתתף במקהלת ותיקיי התיישבות האלף.
זוכרים אותך, אבא, באהבה ובהערכה.
הדסה ונורית