צופית

י. פרידין (בנק למשכנתאות) / עמ' 89-88

כיוונתם את החג הזה לימי חנוכה, ויפה כיוונתם. חג החנוכה הנהו זכרון למלחמת החירות שלנו, והיא התחילה בעזרת עובדי-אדמה. הם היו הראשונים שנלוו למתתיהו בהרימו את נס-המרד במודיעין. לא אנשי העיר ולא יושבי קרנות ולא גם ראשי העם, אשר ישבו בירושלים, אלא אנשי האדמה, המחזיקים באת ובמחרשה - הם היו הראשונים, שהרימו את נס המרד נגד הגזירות של אנטיוכס הרביעי אפיפנוס.
העבודה של בנק משכנתאות בהתיישבות האלף נעשתה חלקים חלקים. בחלקו של חברי בעבודה, י. וילנצ'וק, עלתה שמחת היצירה והוא יצר יחד עם אחרים, בעיקר בעבודה הטכנית, את ההתיישבות הזאת.
ואילו בגורלי עלה החלק הקשה יותר - הטיפול בשנות המאורעות בארץ ובשנות המלחמה. סבורני, שכל שהיה ביכולתנו לעשות עשינו, אולי קצת יותר ממה שהיה ביכולתנו. הפעולה האחרונה, הורדת הריבית כמעט ב-50% , נתנה דחיפה גדולה להתבצרותם של הישובים, ז.א. להשתחררותם מחלק גדול של נטל החובות שרבץ עליהם.
ברכתי: הצליחו להגיע לחירות הקנין, אשר תבוא רק על ידי הסתלקות החובות; וכאשר תשיגו את חירות הקנין - תהיה לכם גם חירות הרוח, חירות המחשבה.
אני מקווה, שבעתיד לא חלק בלבד מהמתיישבים יתקיים על המשק, אלא שכולם יגיעו לכך ולא יצטרכו לחפש עבודות חוץ. הדיאגרמות כאן מדגישות את החסר. אין גבול לחסר. תמיד יש לשאוף למלא אותו. אך אין גם גבול לאפשרויות ההתפתחות שצופן בתוכו העתיד.