צופית

1898 - 1848
בן אסתר ושמואל חיים
אבא נולד בביאליסטוק (אז ברוסיה). אביו של אבא, התפרנס בעירו כבעל מאפיה. היו לו שני בנים-אבא משה ואחיו הצעיר אליעזר. בילדותו למד בחדר. כשבגר למד לימודים כלליים ועברית. לימים נעשה מורה לעברית. בעקבות הפוגרומים גבר בו הרצון לעלות לארץ-ישראל והחל בפעילות ציונית. באותה תקופה חויבו היהודים להתגייס לצבא הצאר וילדים יהודים נחטפו ע''י השלטונות ונשלחו לצבא. אבא נימנה עם החטופים.
בביקור אצל דודתו לאה ויגודסקי בעיר קנטופ, ליד קייב באוקראינה, פגש את אימא, אהובה לובה מיטלמן, שאחיה יהודה היה נשוי לבת דודתו (של אבא) רוזה. אימא עבדה כרוקחת וסייעה בידו בפעילותו הציונית והסתירה את החומר האסור בבית המרקחת. כשהרגישו שנציגי השלטון בעקבותיהם החליטו להינשא, קנו כרטיסים לירח-דבש בקושטא, טורקיה. בידיעה שמקום זה ישמש להם תחנת ביניים בדרך לא''י. בינתיים עבד אבא לפרנסתם בהוראת עברית לילדי היהודים במקום. לאחר מיספר חודשים היתארגנה עלייתם לארץ-ישראל ע''י שליח המוסדות מהארץ יצחק גרינבויים. בחנוכה 1923 הגיעו לנמל חיפה באונייה ''רוסלן'' והופנו למחנה אוהלים לעולים בבת-גלים.
תחנתם הבאה הייתה למושבת פועלים בעין-גנים בפ''ת. שם הקימו להם צריף והחלו לעבוד בחקלאות. שם נולדו בנותיהם אסתר (1926) ורות (1928).כשאותרה הקרקע למושב צופית, שאבא היה שותף פעיל לאיתורה, העמיסו את הצריף על עגלה ועברו לכפר-מלל לחצר מש' בן- הלל בת דודה של אימא. שם נולדה בתם תמר(1931).
ב 1933 במסגרת ''התיישבות האלף'' הגשימו את חלומם ועברו למושב צופית. החברים באירגון נידרשו להשתתף במימון לרכישת הקרקע, הכשרתה ובניית הבתים. אבא ואימא מכרו מגרש בעין-גנים שנרכש ע''י הוריה של אימא בגולה.
בנוסף לעבודה בפרדסים הקדיש אבא זמן לעבודה ציבורית והתמסר במיוחד לנושא החינוך. בהנחת אבן הפינה לביה''ס נשא אבא את ברכת הועד.
אבא היה גאה בהישגיו שלו ושל חבריו, אך לא הספיק לראות את המושב בהתפתחותו. הוא ניפטר לפתע בערב בעיצומה של מלחמת העצמאות והוא בן חמישים בלבד. קיברו ניכרה בבית-העלמין במושב, בין הקברות הראשונים.
בנותיו: רות הלוי ותמר קרן