ד. רמז (הועד הפועל של הסתדרות העובדים) / עמ' 85 -84

אם כי אנחנו בצופית, עלי להגיד שאיש מאיתנו לא צפה לפני עשר שנים את שעתיד היה לבוא עלינו. העם אשר היה לפני שנת 1933 - נכרתו המוניו בכל גלויות אירופה. כמעט אפשר להגיד, כי מכל אירופה היבשתית נשארה לנו רק הפינה הזאת באסיה. מעטות מאוד הן הודאיות אשר בידינו, אבל דבר אחד ודאי: ודאית צופית, ודאית התיישבות האלף, ודאית ההתיישבות העובדת, ודאית ההתיישבות הפועלית כדרך להשרשת יהודים בארץ-ישראל. מן הודאיות המעטות שיש בידינו - זוהי האחת הודאית.
יתכן שבעתיד הקרוב נצטרך לעשות דברים לגמרי שונים מאלה שעשינו עד השנים 1944-1943 . הלוואי ונצטרך ליישב יהודים, אולי לתקופה מסויימת, על 7 דונם. אני בטוח שנצטרך לעשות דברים לא שיערנום כדי לרכז בתקופה קצרה את כל שארי ישראל, אשר נשארה לנו, כדי להביאם הנה. חיה בי האמונה, שהציבור הזה, אשר הניח את יסודות ההתיישבות החלוצית בארץ-ישראל, וסביב לו ההסתדרות כולה- יטה את הכתף הקיבוצית המלאה, כדי להרים את המשא הזה, נעשה זה למעננו! נעשה זה למענם!
הייתי בעצה אחת עם הרצפלד בענין התיישבות האלף. ודאי, לא בפילוס הדרכים הקרקעיים, אבל בקצת עזרה בהעלאת הענין בפני הקונגרס הציוני. לא היה בגדר השכל האנושי לראות מראש את התפתחות הדברים, אבל נדמה לי, כי הופיעו דברים גדולים מתוך הצימצום והעוני. אולי זו מידה בלתי-מצוייה של עזרה הדדית וערות הדדית בתוך תנועת המושבים. יתכן שאנחנו עומדים כאן בשטח אשר הוא אם לתסיסה גדולה של שיתוף ועזרה הדדית. אני אחד מאותם החברים בתוך כלל הפועלים בארץ המאמין, כי בהתפתחות מבורכת - עוד עתידים דרכי המושב ודרכי הקיבוץ להפגש באיזו נקודה. הצורות והמחיצות הקיימות כיום אינן נצחיות. במושב אולי יבואו דורות, אשר ירצו ביותר שיתוף; ובקיבוץ אולי יבואו דורות, אשר ירצו יותר בחיים אינדיבידואליים, עצמאיים יותר, בהתפתחות מבורכת ורצויה בתנועת ההתיישבות החלוצית שלנו, כי יש בעתיד איזו נקודה, אשר הדרכים שלה לא תיפרדנה, כי אם - להיפך - תקרבנה זו אל זו.
רוצה אני להאמין, כי דרכי ציבור הפועלים וצורות החיים של ציבור הפועלים בכללו - גם שהוא היום פועל שכיר ועובד שכיר בחרושת - עתידות באיזה מקום להפגש עם צורות החיים שצמחו מתוך הכפר.
תפקידנו, ואולי תפקיד הנוער בתוכנו, לקרב את ההתפתחות הזאת, את ההתפתחות של שיתוף גדול ונאמן של ציבור הפועלים בכללו מסביב להתיישבות הבנויה על שיתוף ועל עזרה הדדית.
אין כל ספק, כי במידה שניתן להרחיב את הבסיס של כל נקודת התיישבות שלנו, לבסס אותה ולהקנות לה עצמאות, שתוכל להיות כוח נושא את עצמו, כוח נושא אחרים, כוח המצטרף לכל כוחות ההתיישבות וכל כוחות ציבור הפועלים - אין כל ספק, שבמלוא המידה שהדבר נתון בידינו, בידי הקרן הקיימת לישראל ובידי קרן-היסוד, ייעשה הדבר גם במהירות ובקצב, כי כל בסיס וכל נקודה היא לנו מה שקוראים עכשיו בלשון הצבאית ''ראש גשר'' - למערכה הגדולה.