1922 - 2012

בן עתל ויעקב וייס
ברוך, אבי, נולד בעיירה בצ'כוסלובקיה בשם. ''טרבושן''. היה השלישי מבין ארבעה אחים שניצלו מהשואה ועלו ארצה. היה פרטיזן ומדריך נוער.
אביו ויתר אחיו נספו בשואה.
בקפריסין הכיר את אימי חנה גרוסמן - צחור ויחד עלו לארץ לקיבוץ עין-חרוד, ואחרי כשנה עברו למושב-צופית, וגידלו את שני ילדיהם עתיה (אתי) וקובי.
ברוך היה אדם פעיל ונמרץ. עבד במועצת פועלי כפר-סבא -כמזכיר האיגוד המקצועי והיה חבר במפלגת העבודה.
בגיל חמישים פרש מעבודתו הציבורית ולמד במכללה היסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל.
במושב היה לו לול תרנגולות,אווזים, אפרוחים ופרדס תפוזים ואשכוליות.
בשלב מסוים עסק גם באומנות ופתח גלריה בחצר המשק.
.
אהב לדבר ולספר בהומור, לילדיו ולחבריו על כל אותם אירועים שקרו לו בעבר.
בין היתר ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, העביר הרצאות במוסדות חינוך שונים ברחבי הארץ ובצבא.
כתב ספר ''לא הייתי גיבור'' שבו הוא מספר את קורות משפחתו, עלייתו ופעולותיו בארץ.
היה אדם חכם, חרוץ, צנוע ואהוב על כל משפחתו, חבריו, נכדיו, ילדיו וכמובן האישה שאיתה בילה את שארית חייו-חנה'לה -כפי שנהג לקרוא לה.
נפטר ב-י' באייר תשע''ב - 2.5.12
אבא-אהוב ויקר - יהיה זכרך ברוך