צופית

בן מנחם ובלה דנילאק

אבא נולד בעיירה רדזין בפולניה, רביעי מבין ששה ילדים. אביו היה כורך ספרים ובנוסף בעל משק חקלאי גדול.
ב1920- הוקם בעיירה קן של ''השומר-הצעיר'' ואבא הצטרף לפעילות בתנועה. מעורבותו האינטנסיבית בקן, הפיכתו למדריך ומנהיג, הובילה אותו להיות בין ראשוני בוגרי הקן שעלו לארץ ישראל במרץ 1925 להגשמת החלום הציוני אליו הטיף.
היום הרביעי לעלייתו לארץ מצא אותו בטכס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטת ירושלים בהר הצופים ומשם פנה לקיבוץ איילת השחר בגליל העליון, והצטרף לחברו לתנועה שאול קליינמן שלימים הפך לגיסו.
ארבע שנים חי כחבר הקיבוץ, שעיקר עבודתו הייתה רעיית עדר הצאן והבקר של המשק. ב1929- עזב את אילת-השחר, עבר לפתח-תקווה והיה בין ראשוני פועלי הבניין שהקימו את ''המשרד הקבלני'' שחבר מאוחר יותר ל''סולל-בונה''. בפתח-תקווה פגש את מי שעתידה להיות אישתו דבורה לבית קליינמן, הם נישאו ב1931-, הצטרפו ל''ארגון למושב עובדים אינטנסיבי חקלאי א'', עברו לגור בכפר-סבא ובשנת 1933 עלו עם ראשוני המתיישבים על הקרקע במושב צופית.אבא המשיך בעבודתו בבניין, עד לפרישתו לגמלאות ב1966-.
למרות תפקידו הבכיר מחוץ למושב, ראה עצמו כנדבך חשוב וכחבר בקהילה ובמושב שהיה יקר לו מאוד וככזה נטל חלק פעיל בניהול עניני המושב, היה פעמים רבות חבר הנהלה ושותף בקבלת החלטות שקבעו את צביונו, דרכו ודמותו של המושב באותם הימים. כאדם היה אבא צנוע, מסתפק במועט, הגון, ישר, מוסרי, שוחר שלום אמיתי, עדין ורגיש למצוקות הזולת, הצטיין באצילות נפש ותמיד נכון לסייע לכל נזקק. כאדם, התאפיין ברגישות יתר מתחשב קשוב לרחשי ליבינו ורצונותינו עושה מעל ומעבר לרפד ולסלק אבני נגב מדרכינו ושאיפתו לראותנו מאושרים.
אבא זכה והיה גם סבא נפלא ובהתמסרות שלא ידעה גבולות לארבעת נכדיו שאותם זכה להכיר בחייו.
יהיה זכרו ברוך.
ילדיך יהודית ודודי.