א.ל. / עמ' 249-250

בימי היובל של דגניה, מרחביה, נהלל, העמק והעבודה העברית - חג יובל מיוחד הוא ל''כינורי''. כלומר למעדרי, כי גם עכשיו אשתמש בו בעבודות קלות, כגון: בגינת-הפרחים או בגן-הירק הקטן. אזכרנו כאשר לפני ארבע עשרות שנים, בעלותי לארץ, נקלעתי לעין-גנים, הסמוכה לפתח-תקווה, וכבר בימים הראשונים התחילו ידי להתאמן ב''נגינה'' במעדר אצל אחד החקלאים. וירא המתיישב כי טובה ''נגינתי'' - ויאמר לי: ''הא לך במתנה כלי זה: ברשותי הוא כבר למעלה מעשר שנים, והוא השתתף בהקמת כפר עברי זה ששמו עין-גנים. ''ניגנו'' עליו אנשים שונים, ולנגינתו יזקפו הישגים גדולים וחשובים''.
נטלתי מידיו את ה''כינור'' היקר - ומני אז עברנו יחד כברות דרך רבות. ועתה, בהגיעו ליובל, מתעורר בי הרצון להעמיד לו ציון. כוח כביר אצור בכלי זה, שיחד עם מנגניו עדר, סלל והשתתף ביצירת ההתיישבות העובדת.
רצה הגורל, ובתוך הישוב היו גם כאלה, אשר ''לא הבינו'' עבודה עברית מהי ולא סייעו לאחיהם, שבאו מקצות תבל לבנות יחד אתם את הארץ: ועל כל יום עבודה עברית היה הכרח להיאבק ולהילחם. ואילו כלי יקר זה, קיבלתי מידי מתיישב, שהיה תלמידו של א.ד. גורדון ז''ל, ולמותר לומר שלא עם המתנכרים לעבודה עברית נמנה האיש. וכאדם כן כינורו. ולא חשוב היה אם האוחז בו הגיע לסוף השורה של פתיחת בורות, וחולצתו טבולה בזיעה. העיקר - שהגיע וכבש! והוא גם ''ניגן'' בכפיפה על הברכיים מתחת לענפי ההדרים, תוך סימפוניה שלמה של מעדרים, הלוך ועדור הלוך ועדור, עד גמר השורה שנתמשכה עד למעלה ממאה מטר. והיה לו מזל מיוחד למעדר זה, שתמיד הוזמן ונתבקש להדרן...
פצירה קטנה הייתה מחדדת ומלטשת אותו - והוא במשנה מרץ לקח בעבודת הקודש של בנין-הארץ.
גם בין עונה חקלאית למשנה לא התבטל כינורי. כשהתחילו בסלילת הכביש תל-אביב - פתח-תקווה - הופיע גם הוא בכל כוחו ומרצו. וגם כשחיברו את המושבה לרשת החשמל - היה הוא בין חופרי הבורות הראשונים לתקיעת העמודים. ולא הייתה פינה בעין גנים ובפתח-תקווה שהוא לא ''ניגן'' בה, אפילו באדמות הכבדות ביותר. וכבבת-עין נשמר על ידי בעליו. ואם היה צרך לבוא לעזרת הקיבוץ מרחביה - הועבר גם לשם והמשיך בנגינתו. ועד גבת הגיע ועזר בהקמתה. תחנות רבות עבר כינורי, כיבושים ויצירות היו מנת חלקו עד שהגיע לכפרי צופית. יוצא הוא שוב ומנגן בין השדרות והפרחים, והוא מתבשם מריחם. והעיקר גם היום אין עוד מוכן הוא לנוח במוזיאון. תקוותי שעוד אנגן ואנגן בו בשארית כוחותיי אנגן...