1906 - 2002

בת אסתר ומשה דיקשטיין
צפורה נולדה בכורה בכפר בשם סאדוב ליד העיירה טורצ'ין באזור ווהלין שברוסיה. בגיל צעיר למדה תנ''ך ועברית ובהיותה בת שלוש-עשרה לימדה ילדים את השפה העברית שהייתה שפת קודש. במלחמת העולם הראשונה סבלה מהיעדרות אביה שנפל בשבי למשך חמש שנים. ב – 1926 עלתה ארצה מתוך אידיאל ציוני. אבי סבה, מאיר דיקשטיין, שגר בשכונת מחלול בתל-אביב קיבל אותה.
היא התחילה לעבוד במכירת כרטיסים בבית העם בתל-אביב. משם עברה לעבוד בפרדסים ובסלילת כבישים בנס-ציונה ובפתח-תקווה. הכירה את בנימין ונישאו. היו בין מייסדי צופית. נולדו להם שלושה ילדים: בן – ירמיהו, בת – ביליה ובן – משה.
עבדה בלולים, ברפת, בחקלאות, בבתי אריזה וכו'. התמסרה לילדיה בכל מאודה ולא חסכה מהם דבר.
תמיד שאפה ללמוד. קראה ספרים בעברית, ברוסית ובאנגלית ואף השתתפה בחוגי לימוד שונים. שמה דגש על אורח חיים מבריא ותזונה מאוזנת. בצעירותה פרטה על מנדולינה ובבגרותה למדה נגינה בפסנתר שהסבה לה הנאה שנים רבות. תפרה ותיקנה בגדים בסבלנות רבה.
כשהילדים בגרו, התנדבה לעבוד ביע''ל בבית חולים ''מאיר''. הייתה מסבירה פנים ומארחת למופת. אורחים לא יצאו מביתה ללא ארוחה חמה וללא מלאי של פירות שנאספו על ידי בנימין. לימים שמחה עם משפחות ילדיה שאהבו להיות במחיצתה.
בשנותיה האחרונות סבלה משברים בשתי ירכיה ונעזרה במקל הליכה, אך רוחה לא נשברה והיא צעדה יום יום ברחובות המושב…קשיי נשימה בגלל מחסור בחמצן הכריעו- אותה. יהי זכרה ברוך!