צופית

1912 – 1951

בן ירחמיאל ונחמה
דב קולודני נולד בשנת 1912 בכפר הורודץ ולמד בביה''ס ''אורט'' בעיר סרני. היינו צעירים בני 14 כשנפגשנו בסניף תנועת הנוער ''החלוץ הצעיר'' ומאז היינו חברים. כשנה אחרי זה עלה לארץ עם אמו ואחיו הצעיר. אחיו הגדול שמריהו היה אז מתיישב בצופית, והוא דרש את אמו ואחיו לפני שיגויסו לשרת בצבא הפולני.
אני נשארתי בסרני ואחר כך הייתי שנתיים בקיבוץ הכשרה אך לא היו סיכויים לעלייה. בינתיים, כעבור 5 שנים קיבל דב אזרחות בארץ וכתב לי מכתב שאם אני מסכימה, הוא יבוא לפולניה להתחתן איתי וייקח אותי לארץ ישראל. וכך הוא הגיע ביום נובמבר מושלג וקר בשנת 1935 לסרני, שם נערכה החתונה. נסענו ארצה ושמריהו ובני ביתו קיבלו אותנו בסבר פנים יפות, ערכו מסיבת היכרות והזמינו את כל חברי המושב.
אנו עבדנו בקלמניה בחקלאות. בשנת 1939 היתה לנו הזדמנות לרכוש זכות במושב, וכך הפכנו לחברי צופית. עבדנו בקלמניה כל היום ובערב חזרנו להקים משק. דב מאד אהב כל בעל חיים, כל עץ, כל צמח ופרח. וכך גם אני נדבקתי ב''חידק'' הזה. נסיון ראשון עשינו לגדל גדייה שגדלה והפכה לעז שופעת חלב ומלאה את כל הצורך בדברי חלב. תוך שמונה שנים גידלנו ארבע פרות חולבות וארבע פרות צעירות, ותרנגולות בלול. בחצר היו מינים רבים של ברבורים, תרנגולי הודו, ברווזים וכל מיני הולכי-על-ארבע, היתה שמחה וצהלת חיים מסביב. בימים ההם כל השטח מצופית ועד כפר סבא היה זרוע ולא היו בו בתים.
דב היה אדם רציני אך בעל חוש הומור. הוא היה מוכשר, הבין וידע להפעיל כל מכונה חקלאית חדשה שהגיעה לקלמניה לפי הזמנת גרדינגר. אנשים שעבדו בקלמניה לא העזו לגעת במכונה חדשה. דב היה מייד מפעיל מקצרה או מזרעה, וכל מיני כלים חקלאיים שהיו אז נדירים במקומותינו. אהב לעזור, להסביר, לעודד, ושמר על קשרי חברות עם הקרובים לו. היה אמיץ ומוכן לכל משימה.
ליבו נדם בשנת 1951. יהי זכרו ברוך.
חיה לונשטין – קולודני (לבית זנדוויס)