צופית

"התיישבות האלף"

היו אלה ימי ה''ה זיוו,סאקר, הקסטר, ומוהל - שנות 1930 - 1932, שנות העמידה והקפאון בהתיישובת הלאומית, שנות רפיון בתנועה הציונית, שנות המלחמה הציבורית בתנועת הפועלים בארץ.
בסוף 1932 היו בס''ה בהתיישבותת העובדת 25 קובצות וקיבוצים ובהם 2057 חבריםף; ב-13 מושבים 186 חברים, ואילו ב-43 מושבות ונקודות חקלאיות שונות, היו למעלה מ -10 אלפים חבר - מתוך 35 אלף חברי הסתדרות בארץ כולה.

''אין לנו זכות להגביר את העליה''
במושבות עבדו אלפי ערבים, בידואים, חורנים ומצרים. לפועלים היהודים נאמר אז מעל עמודי ''הבוסתנאי'' - ''... לפחות 2000 איש אין להם להיבנות מן העבודה שבתוך המושבות ויש הכרח להוציאם למקומות אחרים. אין לנו זכות להגביר את העלייה - בטרם יצרנו קרקע לרגליהם''.הממשלה הזדרזה לסגור את שערי הארץ וצמצמה את העלייה. משמרות הפועלים העברים בפרדסים היהודיים ניצבו במרחק ''החוקי'' משערי הפרדס הנעולים כשבתוכם עובדים זרים בחסות משטרת המנדט. הפועלים העברים למודי הסבל, הרעב וחוסר העבודה - לרבות הפועלים הקבועים בעבודתם - לא השלימו עם גורלם, גורל עובדים שכירים, נתונים לחסדי בעליהם לצמיתות. כל בחור וטוב הצטרף לאירגון התיישבותי בתקווה להגיע ברבות הימים להתיישבות.
אירגונים אלה תבעו מחבריהם לחיות בצמצמום ולחסוך מפתם הדלה למען השקעות האירגון - בהכשרת הקרקע, בקידוח בארות ובהכנת משתלות. חסכונות אלה הגיעו ל- 50 לא''י ליחידה - סכום השווה כמעט לשכר עבודה של שנה בימים ההם. בעת ההיא לא היו לקהק''ל האמתעים הדרושים לרכישת הקרקע, והכסף הראשון שניתן עם העברת הקרקעות מן הערבים, בא מחסכונות אלה.

התישבות ''כבדה'' והתישבות ''קלה''
למגמה התיישבותית זו קראו בשעתו, התיישבות ''קלה'' - להבדילה מן ההתיישבות המקורית ''הכבדה'' שבעמק. החידוש שבהתיישבות זו היה ברעיון להקים משק חקלאי עצמאי מתוך הסתייעותו של המתיישב בעבודתו כשכיר.
הועידה ה-4 של ההסתדרות החקלאית ביוני 1931, הכירה בדרך זו של התיישבות פועלים רחבה באיזור יהודה ושומרון, המצרפת את העבודה השכירה להתיישבות עצמית, ועודדה את גופי ההתיישבות המאורגנים ליזמה, לעזרה הדדית מוגברת, לחסכון וליצירת נכסים משקיים. אולם השאלה, אם יוכל הפועל השכיר לעבד ולפתח את משקו בשעות שבהן הוא פנוי מעבודה, הייתה סתומה לגמרי. רבים חלקו על דרך זו ותבעו מן המרכז החקלאי למשוך את תידו מצורת התיישבות זו.
עקשנותם והתמדתם של האירגונים המועמדים להתיישבות - ובשורה הראשונה עמדתו של אברהם הרצפלד - הכריעה בדיונים הרבים שנתקיימו בעקבות המשא ומתן הממושך והמיגע על ההסכם המפורסם, הידוע בשם ''הסכם ברלין מאוגוסט ספטמבר 1930'' עם באי כוח החברה הכלכלית הא''ית, בנק השקעות וחברת המטעים.
אכן, ושנים היו יסודות ההסכם הזה מכל המקובל בפעולת ההתיישבות של המוסדות הלאומיים בימים ההם. היה בה מרוחה של ההנהלה אז, שהיה בדעתה לחסל ערכים חלוציים, שניזונו מן ההתנדבות שבעם, ולנקוט במקומם שיטה פיננסית בנקאית על בסיס מסחרי. הסכם זה שולל את זכותה הבלעדית של ההסתדרות (ושל הפועל המזרחי) לקבוע את תור ההתיישבות לאירוניה ולקיבוציה. אחד העקרונות הראשיים שנקבע בהסכם היה - עקרון ''הבחירה החפשית'' שכוונתו ''להראות את היתרונות והחסרונות של התיישבות בודדים לעומת התיישבות גופים מאורגנים''...

''בחינות''
השאלונים להרשמת מועמדים להתיישבות האלף חולקו במועצות הפועלים ובמשרדי ועדי המושבות. כל מועמד נדרש להוכיח: א) כי ביכולתו להשתתף בתקציב התכנית בסך 31 לא''י; ב) כי מצב בריאותו מצוין ; ג) כי יש לו עבר בעבודה חקלאית; ד) כי סיכויים לו לעבודה קבועה במשך 5-6 השנים הבאות בסביבה הקרובה למקום ההתיישבות.
ב''כ החברה המיישבת ביקרו בבתיהם של הפועלים המועמדים להתיישבות, הפועלים קיבלו את ''הבוחנים'' בסבר פנים יפות ומחייכות, בבת צחוק מתוך דמעות. כי קשה היה להבליג על הרגשת העלבון בצורה זו של הבחינות.
על אף כל ההיסוסים והספקות שליוו את חברינו ביחס למפעל זה ולמבצעיו, ניגשו להסרת המכשולים כדי להצעיר את מפעלם קדימה בתנאי החדשים והקשים. שאלת קביעת המתיישבים ושאלת החוזים שימשה נושא לויכוח חם וממושך במועצה החקלאית ביולי 1932. המועצה התקוממה על ההתנקשות בזכות קיומה של צורת ההתיישבות הקיבוצית ועל שיעבוד המתישבים בשאלת הבעלות על מכוני המים. המועצה קבעה ועדה מיוחדת לבחינת החוזה בין הקה''קל ובין החברה המיישבת, ותכנית האלף הצטמצמה ועמדה על 463 משפחות: חלקן בהתיישבות מלאה וחלקן בהתיישבות הדרגתית. התקציב להתיישבות המלאה הגיע ל - 460 לא''י, ולהדרגתית - ל - 185 לא''י, בשני הסוגים - יחידת הקרקע כ - 15 דונם מזה, בהתיישבות המלאה - 3 דונם מגרש, 7 דונם למטע, 5 דונם רזרבה. בהדרגתית - 3 דונם מגרש, 12 דונם רזרבה.
המתיישבים מסוג זה לא קיבלו הלוואה למטע. הם ציפו עד שיושגו אמצעים נוספים. בהתיישבות המלאה הוכנסו 30 משפחות של האירגון הבלתי הסתדרותי ''היובל'' פתח-תקוה
על אף הויכוחים המרובים על ''הבחירה החפשית'', נתברר שאין מועמדים רציניים להתיישבות בעבודה עצמית אלא מתוך הפועלים המאורגנים בהסתדרות. המועמדים הבודדים שצורפו לאירגונים לפי ''הבחירה החפשית'', הפכו במשך זמן קצר למיישבים מאורגנים שקיימו וקיבלו עליהם את כל מצוות המושב.
אף ''היובל'' פ''ת, אירגון בלתי הסתדרותי זה, התמזג עם האירגון ההסתדרותי ''בהדרגה'' פ''ת, לכפר אחד בשם ''מעש''. אלה ואלה מכירים במרותה של ההסתדרות.