צופית

1913 – 1968

בן פייגה ונחום

אבי נולד בשנת 1914 בכפר נפולוקוביץ שברומניה. אביו היה חסיד ויז'ניץ והיה אחד משמונה ילדים במשפחתו. עם התבגרותו עבר לצ'רנוביץ שם עבד והיה פעיל בתנועה החלוצית. הוא גוייס לצבא הרומני, ומששוחרר מהשרות הצבאי, נשא לאישה את מרים. טרם הספיק לבנות את חייו, פרצה מלחמת העולם השנייה והוא גוייס לצבא האדום.
לאחר כשנתיים חזר לעיר הולדתו שם מצא בחיים חלק מבני משפחתו. הוא שהה עם שתיים מאחיותיו, מבלי לדעת מה עלה בגורל אשתו מרים. באחד הימים, באופן מקרי למדי, פגש את אשתו והם התאחדו מחדש. בשנת 1941 העבירו את המשפחה למחנה מעצר טרנסניסטריה שם שהו ארבע שנים.
בשנים 1945-46 התעניינו בתנועות שונות לעליה לארץ. ב1946 עלו על האניה ''מדינה'' לארץ. האניה עברה דרך נמל בנמל בורגס בבולגריה ומשם המשיכו לישראל תחת דגל פנמה. במהלך ההפלגה, ביום כיפור 1946, עצרה האניה את השיט, האנשים התפללו ואח''כ המשיכו בדרכם. במיצר הדרדנלים חיכו להם שתי אניות אנגליות שליוו אותם לארץ ומשם נשלחו למחנה המעצר בקפריסין. בקפריסין שהו כשנתיים במחנה המעצר ושם, ב1948, נולדתי אני, ציפי.
בפברואר 1949 עלתה המשפחה ארצה ושהינו בבית עולים ''נווה חיים'' על יד חדרה. שם עבד אבי בעיקר בבריכות דגים. אל מחנה העולים הגיע החבר חנוך סורוקה והציג לעולים מספר נקודות התיישבות. אבי העדיף ללכת למושב כי שם אפשר לעבוד בחקלאות ולגדל מזון.
באותה תקופה הגיעו לצופית כ - 30 משפחות שהוו את ''ההרחבה''. בתחילה גרו בצריף ואחרי שלוש שנים קבלו שתי עיזים ועברו לבית הקבע בן שני חדרים ללא חשמל וללא מקלחת.
אבי עבד במשק - בתחילה היה לו חמור, אח''כ ''התקדם'' וקנה פרד וב - 1960 קנה טרקטור.
בתחילה גידל עיזים, אח''כ פרות ולול, ולבסוף נטע פרדס ברוב החלקות. במקביל לעבודתו במשק עבד מספר שנים ב''יכין חק''ל'' ובעבודות מזדמנות. הוא תפקד שנים רבות בועדת המים במושב.
אבי היה אהוד על חבריו, בעל חוש הומור, בעל אוהב ואבא נהדר עד שלבו נדם ב – 1968 בהיותו
בן 54 שנים בלבד.
יהי זכרו ברוך.
בתו ציפי