צופית

מאת שחורה גלידנר ארונובסקי

שחורה בת המושב, ובוגרת המחזור הראשון של ביה''ס. עבדה במשך כ - 8 שנים במזכירות המושב. עם נישואיה עברה לגור בכפר סבא שם שימשה כמורה עד צאתה לגימלאות.
זכרונותיה הם בבואה מייצגת לדרך החיים ולהווי הילדים במושב בשנותיו הראשונות.

רוצה אני לספר על תקופת הילדות הלא קלה שלי עם עליתנו למושב ועד הבגרות והצבא.
על העבודות שהיו מוטלות עלי ועל רצוני העז למלא אותן באחריות למען הורי שכה אהבתי.
ולנגד עיני כסרט חולפות ועומדות כאילו בשורה כל העבודות וכל עבודה רוצה להיות ראשונה
ושעליה אשים את הדגש המרבי, אך אני לא מסכימה. כולכן הייתן חשובות לי, לכולכן נתתי את ילדותי הלא קלה באהבה. ואתחיל בעבודת הבית מגיל צעיר.
לנקות לעזור לאמא בכל: המקרר שהיה ארון-אוויר בתוך הקיר הצפוני של המטבח רובו מעץ ובימים החמים הכניסו פנימה סוגי אוכל שחלילה לא יתקלקלו. מבחוץ היה מוגן הארון ברשת למען יכנס האוויר, על האבק לא חשבו כלל, העיקר היה הקרור.
ומה עם הכביסה? גיגית וקרש גלי מפח וכך בתנועות ריקוד, ידיים עם סביון כביסה גדול עומדת אני ושמחה בעבודתי. הכל טבעי, לא חשמלי.
ומה עם הפרות בחצר וברפת מסתובבות וגועות ומתחננות: בואי לחליבה. וכשאמא או אבא עסוקים בפרדס ותחנוני הפרות נוגעות ללב, אני לוקחת שרפרף, חולבת בדלי והזנב שלהן מכה בכל גופי אבל לא כואב, זו עבודה ולעזור להורים אני מרגישה שזו ממש חובה.
והנה עונת זריעת תפוחי האדמה הגיעה. המשפחה יושבת, חותכת את תפוח האדמה, בודקת את ''העיניים'' ולמחרת יוצאת עם אבי, הסוס והמחרשה ומכינים תלמים. אני כפופה עם דלי שגדול ממני, הולכת וזורעת שטח לא קטן. הגב כואב - אין דבר.
וכשמגיעה עונת הוצאת תפ''א, בידיים חופרים כדי להוציא את כל התפוחים. הרי זה חלק בעזרת הפרנסה והתקדמות במשק.
וגם בבוטנים עובדים באותה צורה וכמובן את התוצרת מוכרים ועוד ענף במשק מקיימים.
והפרדס שהיה כולו עבודה משפחתית, עבודה קשה. השקיה בגומות, גיזום, זיבול, עישוב - הכל בידיים עם תקווה ותפילה להצלחה.
כל שמות הפרות ידעתי.
אותי לא פעם שלחה אמי להביא אוכל לאבי. כשאבא אכל אני המשכתי את עבודת ההשקיה ע''י העברת המים מעץ לעץ בעידור המעדר וכמו-כן הייתי נגשת מידי פעם לקצה הפרדס לראות אם חלילה לא מגיעים פדאיון מכיוון שקלקליה , לרצוח אותנו.
ובלילות בהיותי תלמידת כתה ח' צורפתי לקבוצת המנקים את הנשק ומכניסים לסליק והייתי גאה בעצמי שנתנו בי אמון וצרפו אותי למשימה חשובה זו.
וחברת הגנה צעירה וקורסים, וקורס מ''כ בשפיה ואיתות מורס לישובים קרובים כדי להעביר ידיעות. בחופשת הקיץ עבדתי בכרם של קלמניה בשמש הלוהטת ומכיוון שעבדתי יפה התקדמתי לעבוד בתוך בתוך האוהל כאורזת אשכולות לארגזים כדי לעזור למשפחה.
ויסלחו לי האווזים, הדוגרות על הביצים והאפרוחים שבקעו וכה מקסימים היו. על התרנגולות בלול שאם חלילה שועל הגיע הרגשתי אשמה - איך זה יכול לקרות?
וגם נוסף לכל העבודות היו-יומיות בשעות הלילה הייתי מתיישבת ללמוד, עיני נעצמו לא פעם מעיפות אך לוותר לא ויתרתי.
יכולתי לכתוב עוד ועוד על ילדות ונעורים ועבודה קשה. הם שעיצבו את אישיותי ואת חוויות ילדותי שלא תשכחנה לעולם.