אהובה גרייבר / עמ' 135 - 136
צופית היושבת על גבעה במרחק של 3 ק''מ מכפר-סבא - את בנין בית העם שלה העומד על הגבעה הגבוהה ביותר בכפר - רואים ממרחק של כמה קילומטרים כשהוא משקיף על הסביבה.
שלושים שנה עברו מאז התחלנו להפוך את החולות והביצות שבסביבתנו לשיכונים ומושבים.
משעלינו על הקרקע בשנת 1933, לא היה בצופית חוץ מחולות ודרדרים כמעט ולא כלום. הפרדסים בני השנה, היו עוד קטנים ומחצרותינו ראינו את הכפרים הערביים שהקיפו אותנו משלושה עברים.
התחבורה לכפר-סבא היתה קשה מאוד. כבישים לא היו ואוטו השרון היה בא אל המושב פעמיים ביום - בבוקר לקחת את החברים לעבודה, ובערב החזיר אותם.
שירותים ציבוריים כגון: צרכניה, מחלבה, קופת-חולים וכו' - גם לא היו, ולכל דבר היינו צריכים ללכת ברגל לכפר-סבא. הלכנו לקנות דברי מכולת, והלכנו לקופת-חולים עם התינוקות על הזרועות, ולא פעם בערב, כשהלכנו לשמוע הרצאה או לקורס של השתלמות בטחונית, נאלצנו לטפס מעל לגדרות הפרדסים של כפר-סבא, בשביל לעבור את הביצות בדרך למושב.
קשות במיוחד היו עשר השנים הראשונות. מלבד הקשיים הכלכליים והמשקיים, היו אלה שנות פחד מפני התנפלות הערבים שכנינו, שהיו ידועים לשמצה בהסתתם נגד הישוב. החברים היו יוצאים לשמירה כל לילה שלישי, וזה היה אחרי יום של עבודה אינטנסיבית בחוץ ובמשק.
ובכל זאת לא אמרנו נואש, התגברנו על המכשולים, ושעל אחרי שעל בנינו את כפרנו ואת משקינו.
רבות השגנו בשלושים שנות קיומה שלצופית, בשטח גדלה פי שנים ויותר מזה יחד עם ההרחבה. רחובותיה סלולים כבישים, אור חשמלי מאיר אותם וע''י כל בית נטועים עצים: גינות פרחים ומדשאות עוטרות את המגורים. הבתים - כולם הוגדלו. בית העם משמש את הציבור ומתקיימות בו פעולות תרבות שונות: הרצאות, הקרנת סרטים, הופעות וכו'. יש לנו ספריה יפה, בית כנסת ומרפאה של קופת-חולים, אמנם כפרית, אבל די משוכללת. אתעכב קצת על מרפאתנו משום שאני קשורה אליה במיוחד. הלא עבדתי בה 19 שנה כאחות. בתור אחראית על המרפאה השתדלתי תמיד להכניס שיפורים עד כמה שהיה באפשרותי. עוד בשנים הראשונות עשיתי הכל כדי למנוע ככל האפשר מהחברות את ההליכה לכפר-סבא עם התינוקות על הידיים לקבל טיפול. כן הרחבתי קצת את בית המרקחת - כדי שחלק גדול מן התרופות יימצאו במקום, והחבר לא ייאלץ ללכת לכל דבר לכפר-סבא.
כך עברו עלינו שלושים שנה שהשאירו חותם גם בגופנו, גם בנפשנו. מספר ניכר של חברים וחברות עף לא זכו להגיע עד הלום ועכשו, אחרי שלושים שנות עמל, יסורים וחדוות יצירה - הריני מאחלת לכולנו בריאות ואריכות ימים והנאה מרובה מעמלנו.
