ברוך וייס / עמ' 126-127
יובל כפול חוגג המושב: 30 שנה לקיומו ו-15 שנים לקיוה של ההרחבה, המקיפה קרוב למחצית חבריה.
על 15 שנותיה הראשונות של צופית כתבו רבים. חברי המושב הוותיקים, מהם שהיו חברים באירגון לפני העלייה על הקרקע, מהם שהצטרפו אליו אחרי כן, ואילו שורות אלה מיוחסות לחלק השני של הכפר, הצעיר יותר, זה שראשיתו עם תקומת המדינה, עם בוא העולים הראשונים להתיישב במקום הזה.
לא כקבוצה מלוכדת ומגובשת באו חברי ההרחבה לצופית, מארצות רבות ושונות הגיעו ויד המקרה בלבד הביאה למקום אחד ששמו צופית עולים מפולין ומרומניה, מצ'כיה ומגרמניה, מפרס ומתוניס, מאנשי הבריגדה וממעפילים מלפני קום המדינה, מפרטיזנים לוחמי יערות ומניצולי מחנות ההשמדה, ממחנות טרנסיסטריות וממגורשי קפריסין - כל אלה בבואם לצופית לא הכירו איש את רעהו ולא ידעו זה את זה, רק הרצון להגיע אל המנוחה ואל הנחלה הניע את רובם לבחור בחיי כפר במולדת.
אין תימה שכל האנשים האלה שיד המקרה זימן אותם למקום אחד, היו כה שונים מהחברים הוותיקים, שמאחוריהם עמדו לא רק 15 שנות חיים בצוותא, אלא שנים אחדות יותר מזה, מאז היותם אירגון להתיישבות; ואף הליכתם למושב היתה חדורה תודעה התיישבותית-חלוצית מובהקת כרוב הישובים החקלאיים שקמו עד לכינון המדינה.
את אנשי ההרחבה ואת וותיקי המושב הפרידו לא רק עבר משותף ושאיפות ומאוויים משותפים, אלא גם הבדלי גיל ומשפחה, ארץ מוצא והשכלה, חינוך תנועתי, עבר צבאי ועוד ועוד. אין לתמוה איפא שחברי צופית ההרחבה וחברי צופית הוותיקה אינם חיים זה עם זה, כי אם זה על יד זה.
כאמור, לא היוו החברים החדשים חברה מגובשת בבואם לצופית, ועד היום יש בינינו כאלה שהמציאות במושב הביאה אותם להכרה כי הם חיים בתוך מסגרת של התיישבות שיתופית והם מזדהים עם צורת חיים זו, ועוד יש בינינו כאלה שעד היום טרם תפסו בדיוק את מהותו של מושב העובדים והם ממשיכים בכפר מתוך הרגל, יש בינינו חניכי תנועות נוער חלוציות, אמונים על ערכי תנועת הפועלים וההתיישבות העובדת, שבאו ארצה כדי להגשים רעין מטופח במשך שנים, ולעומתם יש אחרים שראו בהתיישבות תחנה בלבד בדרך לקליטתם בארץ, ובינתיים הקימו משק וביססוהו והאו מפרנס אותם בכבוד וה נשארו.
ואכן אני רואה צורך לקבוע עובדה שיש בה חשיבות גם לעתיד. חברי ההרחבה מעולם לא שמו להם למטרה גיבוש חברתי או כלכלי נפרד מהחלק הוותיק של המושב, רק תקופה קצרה יחסית, בעקב משבר חברתי בכפר, נראה היה שהחברים החדשים חותרים לקראת התלכדות נפרדת. למזלנו, עם חלוף המשבר חלפה גם הסכנה הזאת. אלא מיזוג שלם תלוי בשני הצדדים.
אנו חברי ההרחבה לא היינו במעמד העלייה על הקרקע של המושב צופית בשנת 1933. אבל לא באשמתנו לא זכינו לכך. אולם כשם שלפי ההשקפה היהודית כל עם ישראל וכל הדורות היו נכוחים במעמד הר סיני וכולם אמרו נעשה ונשמע, כך אני במושב צופית. אנו, אנשי ההרחבה, חייבים לראות את עצמנו כאילו היינו במעמד העלייה על הקרקע ויחד עם החברים הוותיקים קיבלנו עלינו את תורת המושב והמצוות של חיים בכפר שיתופי. על כן מצווים אנו לשקוד ולשמור כולנו יחד את האופי השיתופי של הכפר ולמסור לדור ההמשך את המסורת והערכים של כפר עברי עובד וצודק.
ואני תקווה שבעתיד הלא רחוק לא יהיו בכפרינו שום הבדלים, פרט להבדלי גיל, וכולנו יחד נהווה חברה עובדת ויוצרת אחת מגובשת ומלוכדת.
