מ.גרייבר ז''ל, ''הפועל הצעיר'', 28.10.1943 / עמ' 108 - 110

בחודש זה, תשרי תש''ד, מלאו 10 שנים לעליית חברי האירגון האינטנסיבי-חקלאי א' פתח-תקוה לנקודת התיישבותם - צופית.
האירגון נוסד בשנת 1926, בימים של משבר כבד בארץ, ע''י גרעין של פועלים וותיקים בפתח תקוה, כובשי עבודה בפרדסים, כובשים אלה, שהיו בעלי משפחות מטופלים בילדים שהתקיימו תוך צימצום רב והיו תלויים בחסדי האיכרים - שאיפתם היתה להגיע למשק עצמי בהתיישבות.
בימים ההם, ימים קשים לקרנות הלאומיות והפסקת ההתיישבות הלאומית מחמת חוסר אמצעים, ניגשו חברי האירגון לפעולה. אחרי 3 שנות משא ומתן עם המרכז החקלאי וחיפוש קרקעות, היינו נאלצים, ביוני 1930, להתקשר על אחריותנו עם שטח אדמה - זה שנקרא כיום צופית. רק כעבור 6-7 חדשים להתקשרותנו, הסכימה הקהק''ל לרכוש את הקרקע, בתנאי שכל חבר ישתתף ברכישה בסכום של 20 לא''י. לא קל היה הדבר. היתה זאת התאמצות למעלה מכוח היכולת של פועלים חקלאיים להתחיל במפעל התיישבותי בכוחות עצמיים מחסכונות דלים מן הפה ממש. תחת זאת עמדה לנו הזכות להיות מן הראשונים שסללו דרך להתיישבות ע''י השתתפות כספית מצד המתיישבים. הרצון הכביר להגיע למשק עצמי נתן כוח ומרץ להתגבר על כל המכשולים.
אנו מעלים כיום בזכרוננו את השנים ההן שעברו עלינו בחיפושי קרקע. זאת היתה פרשה ארוכה של התלבטות ויסורים. ואכן הגיעה השעה שנעלה כל זה על הנייר, למען ידע הישוב איך הגיע אירגון פועלים חקלאים להתיישבות בחסכונות עצמיים. חפרנו באר, סידור משתלה של עצי הדר, למעלה מ-50 אלף שתיל וחריש עמוק - אלה המעשים הראשונים שנעשו ע''י החברים בהתחלת צעדם לקראת התיישבותם. ב- 1930 קיבלנו הודעה משמחת מהמרכז החקלאי ש-33 חברים אושרו להתיישבות האלף. יתר החברים אושרו אחרי שנה בתנאים אחרים.
אעפ''י שתכנית התישבות האלף היתה מצומצמת, מבוססת על עבודת חוץ, נתקבלה הבשורה ע''י חברי האירגון בשמחה רבה, במצב-רוח מרומם. בתקוות גדולות ניגשו חברי האירגון להגשים את משאת-נפשם.
למותר יהיה לציין, כי השנים הראשונות לעלייה על הקרקע, היו שנים של התאמצות בלתי שכיחה מצד החברים והחברות, סדר היום היה כזה: עבודה קשה במשך היום במשקים בסביבה ואחרי העבודה בחוץ - עבודה במשק עד שעה מאוחרת בלילה. החברים לא ידעו מנוחה לא בשבת ולא בחג. וכך, לאט לאט, קם המשק הקטן של 25 תרנגולות ופרה ערבית וכו'. כן הוקמו מוסדות ציבוריים. הראשון - ביה''ס בן קומה אחת, לפני זה למדו הילדים- 16 במספר - בבית חבר, כיום ביה''ס הוא בן 2 קומות ולומדים בו 106 ילדים ; 23 לומדים בגן. מוסדות החינוך משמשים את הסביבה, הוקמה מרפאה בכספי החברים, שגם היא משמשת את הסביבה כולה.
המושב הולך וגדל, המשקים מתפתחים בהדרגה, בשנת 1935 התחילו חברים שונים לעזוב את העבודות בחוץ והקדישו כל עבודתם ומרצם במשקם. התחילה פרשה של הלוואות רגילות, בנקאיות, בריבית קצוצה. בכל זאת הלך וגדל מספר החברים שעזבו עבודת חוץ והתמסרו להקמת המשק העצמי.
בהתחלת המלחמה עם המשבר שבא בענף הפרדסנות, וממילא גם בעבודת חוץ של החברים שעבדו במטעים בסביבה, נמצא חלק ניכר של החברים במצב קשה למדי. על המושב הוטל תפקיד קשה - להעביר חברים אלה לפסי כלכלה אחרים, ליצור מקור קיום מהמשק העצמי, והמשימה לא היתה קלה כל עיקר. חסרו אמצעים וחסרה תכנית. אך למרות כל הקשיים התגבר המושב גם על משבר זה. כיום מתקיימים רוב החברים מהמשק העצמי ומספר חברים אף הצליחו לשלם עבור הבתים לבנק משכנתאות.
ב- 115 נפשות עלינו, מהם 43 ילדים: כיום אנו 208 נפשות במקום, מהם 93 ילדים, כן ירבו. ולבסוף ראוי לציין את הקמת בית העם ע''ש מאקס צוקרמן מאמריקה, המשמש את כל הסביבה. סכום ניכר השקיע המושב בהקמת הבנין.
במלאות עשר שנים למושב צופית, עולה קריאה לאזני המוסדות המיישבים: הבו לנו תוספת קרקע לאלה שהוכיחו את רצונם ויכולתם לבנות משק חקלאי בארץ-ישראל בתנאים כה קשים !