צופית

1925 - 2004
בת אתל ויואל ליבוביץ'
גיטה היא ביתם הבכורה. הם חיו בחוסט שבצ'כיה בתחילת המאה. אביה היה סוחר בדים ואמה עקרת בית מטופלת ב-6 ילדים. חונכה באורח חיים חרדי.בנערותה העדיפה לנסוע לקנות סחורה לחנות הבדים מאשר ללמוד.
בגיל 17 נלקחה עם משפחתה ברכבת בקר למחנה ההשמדה אושוויץ'. עבדה במפעל לנשק וחיבלה בכל דבר אפשרי. היו שם רגעים קשים של סבל פיזי, רעב, קור, כינים וגעגועים להורים ולאחים. סיפרה על דמעות ,שברון לב ומחשבות על הגדר החשמלית כמוצא.
תמיד נהגה להזכיר את אביה ז''ל, שלדבריה היה איש חכם בעל חוש הומור.
''בתי שמרי על עצמך'' זה המשפט האחרון שאמר לה כאשר נפגשו בספירת הבוקר במחנה ההשמדה ממנו לא חזר.
בסוף שנת 1945 עבדה במפעל למטפחות שם פגשה את בחיר ליבה, אהרון גרוסמן, לימים בעלה אבי 5 ילדיה. גיטה הייתה שותפה מלאה בניהול המשק. אישה חרוצה מאד שעשתה לילות כימים כדי לעבוד ולפרנס את משפחתה. טפלה במסירות בילדיה. אהבה להכין אוכל הונגרי חריף,לאפות ג'רבו ובשעות הפנאי סרגה,רקמה ותפרה להנאתה.
החגים ראש השנה, יום כיפור ופסח היו מבחינתה ימים שבהם שמרה על המסורת מבית, ימים בהם עטתה קדושה ויראת השם.
באחרית ימיה נהגה לחייך הרבה ולאמר :'' קשה להיות זקן'' .........
תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים.